מברר הרי"ף את ההלכה בנידון זה: הָא מִילְּתָא חָזֵינַן בַּהּ פְּלוּגְתָּא בֵּינֵי רַבְּוָאתָא – בנידון זה ראינו שיש מחלוקת בין רבותינו, אִיכָּא מַאן דְּפָּסַק הִלְכְתָא כְּרַב – יש מי שפסק הלכה כרב, שאין האשה עושה שליח לקבל את הגט מיד שליחו של בעלה, וְאִיכָּא מַאן דְּפָּסַק הִלְכְתָא כְּרַבִּי חֲנִינָא – ויש מי שפסק הלכה כרבי חנינא, שהאשה עושה שליח לקבל את גיטה מיד שליח בעלה. וּמְסַיְּיעָא לֵיהּ לְמֵימְרֵיהּ – ודעה זו, שרשאית האשה לעשות שליח, מביאה סיוע לדבריה מֵהַאי מַעֲשֶׂה – ממעשה זה שהובא בגמרא, דְּהַהוּא גַּבְרָא דְּשָׁדַר לַהּ גִּיטָּא לִדְבִיתְהוּ – מעשה באדם ששלח גט לאשתו, אָתָא שָׁלִיחַ אַשְׁכְּחָהּ דְּקָא לָשָׁה – בא השליח ומצא אותה כשהיא לשה בצק, אָמַר לָהּ השליח, הָא גִּיטֵּיךְ – הנה גיטך, טלי אותו מידי. אָמְרָה לֵיהּ האשה, כיון שהיו ידיה עסוקות בבצק, לֶיהֱוֵי פִּקָּדוֹן גַּבָּךָ – יהא הגט פקדון בידך, כלומר, תהיה אתה שליחי לקבלת הגט, ואתגרש בו, וישאר פקדון בידך עד שתביאנו לי. ואָמַר רַב נַחְמָן על מעשה זה, אִם אִיתָא לִדְרַבִּי חֲנִינָא – אם ההלכה היא כדברי רבי חנינא, שהאשה רשאית למנות שליח שיטול את הגט מיד שליח בעלה, עֲבִידְנָא בַּהּ עוּבְדָּא – הייתי עושה מעשה להתיר את אותה אשה בגט זה, כיון שאותו שליח של הבעל יכול להיעשות כשליחה [אך לדברי רב אינה יכולה למנות שליח שיקבל את הגט מיד שליח בעלה, הגם שזהו אותו אדם]. ואָמַר לֵיהּ רָבָא לרב נחמן, וְאִם אִיתָא – אם אכן הלכה כרבי חנינא, עֲבַדְתְּ בַּהּ עוּבְדָּא – וכי היית עושה מעשה להתירה, וְהרי יש כאן חסרון אחר, דהָא לֹא חָזְרָה שְׁלִיחוּת אֵצֶל הַבַּעַל, כלומר, כיון שאין השליח יכול להיות באותו רגע גם שליח של הבעל וגם שליח של האשה, נמצא שתחילה הוא מפסיק להיות שליח של הבעל ורק אחר כך הופך הוא להיות שליח האשה, ובאופן זה אין כאן מסירה משליח הבעל לשליח האשה, והרי זה כאילו הגיע הגט ליד שליח האשה שלא על ידי שליח, אלא שנטלו מעצמו מהקרקע, ובאופן זה אין האשה מתגרשת (ריטב"א). שַׁלְּחוּהָ קַמֵּיהּ דְרַבִּי אַמִּי – שלחו בני הישיבה שאלה זו לפני רבי אמי, שָׁלַח לְהוּ רבי אמי תשובה, לֹא חָזְרָה שְׁלִיחוּת אֵצֶל הַבַּעַל, ומחמת כן אין האשה מתגרשת באופן זה. וְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר, נִתְיַשֵּׁב בַּדָּבָר, האם אכן זהו חסרון בשליחות. הַדוּר שַׁלְּחוּהָ קַמֵּיהּ – לאחר זמן חזרו ושלחו שאלה זו לפניו דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר, כֻּלֵּי הַאי שָׁלְחוּ לִי וְאַזְלֵי – כל הפעמים הללו הולכים ושולחים לי שאלה זו, והרי כִּי הֵיכִי דִּמְסַפְּקָא לְהוּ לְדִידְהוּ – כפי שהדבר מסופק אצלם, הָכִי נַמִּי מְסַפְּקָא לְדִידָן – כך מסופק הדבר אצלינו, וכיון שיש ספק בדבר, הֲוֵי ספק בדָּבָר שֶׁבְּעֶרְוָה, וְכָל דָּבָר שֶׁבְּעֶרְוָה, אם לאחר זמן מת הבעל ללא ילדים, חוֹלֶצֶת מספק, שמא לא חלו הגירושין, וזקוקה היא ליבום או חליצה, וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, שמא חלו הגירושין, והרי היא אסורה על אחי בעלה כדין אשת אחיו שלא במקום מצוה. הֲוָה עוּבְדָּא – היה מעשה כזה, וְאַצְרְכָהּ – והצריכה רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא לאותה אשה גֵּט וַחֲלִיצָה, כלומר, גֵּט מֵחַיִּים – אם הבעל עדיין חי, צריכה היא לקבל ממנו גט שני, וַחֲלִיצָה לְאַחַר מִיתָה – אם מת הבעל ללא ילדים, צריכה היא לחלוץ לאחי הבעל, מחשש שלא חלו גירושיה.
מסיים הרי"ף את הראיה מנידון זה, אַלְמָא – מוכח מנידון מעשה זה, מִדְּלָא אִסְתַּפְּקָא לְמַאן דְּאִסְתַּפְּקָא לֵיהּ – מכך שגם מי שהסתפק בנידון זה לא הסתפק אֶלָּא מִשּׁוּם דְּלֹא חָזְרָה שְׁלִיחוּת אֵצֶל הַבַּעַל, וּמַאן דְּבַטְּלֵיהּ לְגִיטָּא – ואפילו רבא, שסבר שהגט בטל, נַמִּי לֹּא בַּטְּלֵיהּ – גם כן לא ביטלו אֶלָּא מִשּׁוּם דְּלֹא חָזְרָה שְׁלִיחוּת אֵצֶל הַבַּעַל, מִכְּלָל דִּפְשִׁיטָא לְהוּ לְכוּלְּהוּ – מוכח שהיה פשוט לכולם דְּהִילְכְתָא כְּרַבִּי חֲנִינָא, שרשאית האשה למנות שליח לקבל את גיטה מיד שליח בעלה, דְּאִי סְבִירָא לְהוּ – שהרי אם הם היו סוברים שהֲלָכָה כְּרַב, אם כן אֲפִילּוּ אם חָזְרָה שְׁלִיחוּת אֵצֶל הַבַּעַל, ולא היה חסרון זה באותו מעשה, מכל מקום לֹּא מְסַפְּקָא לְהוּ דְּגֵט פָּסוּל הוּא – לא היה להם ספק שהגט פסול, מחמת שמינתה האשה שליח לקבלה לאחר ששלח הבעל את הגט, וכדברי רב. הִילְכָּךְ – וכיון שכך מוכח ממעשה זה, לכן הֲלָכָה כְּרַבִּי חֲנִינָא, וְדָא הִיא סְבָרָא – וזו היא סברתו וראייתו דְּרַב הַאי גָּאוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּמִסְתַּבְּרָא כְּוָותֵיהּ – ומסתבר כדבריו.
