אָמַר רָבָא, אדם האומר לאשתו 'הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּשְׁתִּי יַיִן כָּל יְמֵי חַיַּי וְחַיַּיְכִי' [-וכל ימי חַיַּיִךְ], אֵין זֶה כְּרִיתוּת, כיון שכל חייה היא עדיין קשורה בו, שאם תעבור על תנאו ותשתה יין, יתבטל הגט, ומהות הגירושין הוא כריתות בין הבעל לבין האשה. אבל אם אמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כָּל יְמֵי חַיֵּי אדם פְּלוֹנִי, הֲרֵי זֶה כְּרִיתוּת, כיון שכאשר ימות אותו פלוני תוכל לשתות יין, ונמצא שאינה אגודה בו לעולם.
מקשה הגמרא, מַאי שְׁנָא – במה שונה האופן שהתנה עמה שלא תשתה יין כל חַיֵּי פְּלוֹנִי, שזו כריתות, הרי ודאי הטעם הוא דִּילְמָא מָאִית וּמִקָּיְימָא לֵיהּ לִתְנָאֵיהּ – שיתכן שימות בחייה, ויתקיים בכך התנאי, ויהיו גירושיה גירושין גמורים ללא תנאי, אם כן, הוּא נַמִּי – גם כאשר התנה הבעל שלא תשתה יין כל ימי חייו, יש לומר שנחשיב זאת כ'כריתות', דִּילְמָא מָאִית וּמִקָּיְימָא לֵיהּ לִתְנָאֵיהּ – כיון שיתכן שימות בחייה ויתקיים בכך התנאי, ויחולו הגירושין לגמרי, ומדוע אמר רבא שאין זו כריתות.
מתרצת הגמרא, אֶלָּא אֵימָא – אלא כך יש לומר את דברי רבא, אם אמר לה על מנת שלא תשתי יין כָּל יְמֵי חַיַּיְכִי, אֵין זֶה כְּרִיתוּת, כיון שעד יומה האחרון היא אגודה בו לענין תנאי זה, שאם תשתה יין יתבטל הגט. אבל אם התנה עמה שלא תשתה יין כָּל יְמֵי חַיֵּי פְּלוֹנִי, הֲרֵי זֶה כְּרִיתוּת, כיון שלאחר מיתתו יתקיים התנאי ויחולו הגירושין לגמרי, וְכֵן אם התנה עמה הבעל שלא תשתה יין כָּל יְמֵי חַיַּי, הֲרֵי זֶה כְּרִיתוּת, כיון שלאחר מיתת הבעל יתקיים התנאי ויחולו הגירושין לגמרי.
תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, בעל הנותן גט לאשתו ואומר לה הֲרֵי זֶה גִּיטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּנָּשְׂאִי לִפְלוֹנִי, הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא, וְאִם נִשֵּׂאת לֹא תֵּצֵא. מבררת הגמרא, מַאי קָאֲמַר – מה כוונת הברייתא בדינים אלו, ולמי לא תינשא, ומדוע לא תצא. מבארת הגמרא, אָמַר רָבָא, הָכִי קָאֲמַר – כך היא כוונת הברייתא בדינים אלו, כיון שהתנה עמה הבעל בעת הגירושין שתינשא דוקא לאדם פלוני, הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא כלל, לֹא לוֹ – לא לאותו אדם שהתנה עמה הבעל שתינשא לו, וְלֹא לְאַחֵר, והטעם לכך, לא תנשא לוֹ, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ האנשים, נְשׁוֹתֵיהֶן נוֹתְנִין בְּמַתָּנָה, כלומר, שנראה הדבר כאילו הבעל הראשון נותן את אשתו במתנה לאותו פלוני, שהרי בגירושיו הוא מחייבה להנשא לאותו אדם, שאם לא תעשה כן לא יחולו הגירושין. וגם לְאַחֵר לֹא תִּנָּשֵׂא, דְּבַעְיָא קַיּוֹמֵי לִתְנָאֵיהּ – שהרי כדי שיחולו גירושיה היא צריכה לקיים את התנאי ולהנשא לאותו פלוני, וכל זמן שלא עשתה זאת, לא חלו גירושיה ואסורה היא להנשא לאדם אחר. וְאִם נִשֵּׂאת לוֹ – לאותו פלוני, לֹא תֵּצֵא, כיון שבכך שהיא נישאת לו מקיימת היא את תנאו של בעלה הראשון וגירושיה קיימים, ואף שגזרו חכמים שלא תינשא לו, לא החמירו לגזור שאם נישאת תצא. אבל אם נישאת לְאַחֵר, קודם שנישאת לאותו פלוני, תֵּצֵא, שהרי לא התקיים תנאו של הראשון, והרי היא עדיין אשת איש.
תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, בעל הנותן גט לאשתו ואומר לה, הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנַת שֶׁתַּעֲלִי לָרָקִיעַ, או עַל מְנַת שֶׁתֵּרְדִי לַתְּהוֹם, או עַל מְנַת שֶׁתִּבְלְעִי קָנֶה בֶּן מֵאָה אַמָּה, עַל מְנַת שֶׁתִּפְרְחִי בָּאֲוִיר, עַל מְנַת שֶׁתַּעַבְרִי אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל בְּרַגְלַיִךְ, אֵינוֹ גֵּט, כיון שלעולם לא תוכל לקיים את תנאו. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא חולק ואוֹמֵר, כָּזֶה גֵּט – באופן כזה, שאמר לה תנאי שאי אפשר לקיימו, הרי זה גט החל מיד. מסיימת הברייתא ואומרת, כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא בענין זה, כָּל תנאי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּימוֹ בְּסוֹפוֹ, וְהִתְנָה עָלָיו מִתְּחִלָּתוֹ, אֵינוֹ אֶלָּא כְּמַפְלִיגָהּ בִּדְבָרִים – אין כוונתו אלא לצערה באמירת דברים שאינם יכולים להתקיים, וְהגט כָשֵׁר אף שלא התקיים התנאי.
אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַב, הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא, שאם אמר לה תנאי שאי אפשר לקיימו, הרי הגט קיים מיד. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, מַתְנִיתִין נַמֵּי דַּיְיקָא – כך מדוייק גם מהמשנה בבא מציעא (צד.) כדברי רבי יהודה בן תימא, דְּקָתָּנֵי – שהרי כך שנינו בה, כָּל תנאי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּימוֹ בְּסוֹפוֹ, וְהִתְנָה עָלָיו מִתְּחִלָּתוֹ, תְּנָאוֹ קַיָּם. ומשמע מכך, הָא – אבל אם אִי אֶפְשָׁר לקיימו בסופו, תְּנָאוֹ בָּטֵל. שְׁמַע מִינָּה – אכן זו ראיה שהלכה כרבי יהודה בן תימא.
