ה. בתפלת העמידה, אינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה וכיוצא, אלא ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ, ונחשב כ'עונה' לענין שיצא ידי חובתו בקדיש וקדושה, ואף על גב שנחשב כעונה, אין זה נחשב לו הפסק. ואם הוא רחוק מש"ץ, ואינו שומע ממנו הקדיש או הקדושה, אין צריך לשתוק אלא יתפלל כדרכו:
ו. אין להפסיק בדיבור באמצע תפלת העמידה אלא דוקא במקום סכנה, אבל אי ליכא סכנה, אפילו בשביל מצוה כגון לומר לתוקע בר"ה בתפלת לחש דמוסף שטעה בסימני התקיעות, אין להפסיק באמצע התפלה בדיבור להחזיר לתוקע שיתקע כהוגן. ומה שמותר להפסיק בדיבור במקום סכנה היינו רק באופן שאינו יכול להמלט בלתי דיבור, אבל אם יוכל להמלט על ידי הילוך, שילך ממקומו למקום אחר, לא יפסיק בדיבור. ואף על פי שמותר להפסיק בדיבור בפני הסכנה, מכל מקום אם אפשר לו לקצר את תפילתו, דהיינו שיאמר תחלת כל ברכה וסופה באופן שיגמור תפלתו וימלט מן הסכנה ולא יצטרך להפסיק בדיבור באמצע, מוטב שיעשה כן.
