משנה
כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, שמכריעה אותו לצד רוב זכויות, מְטִיבִין לוֹ, וּמַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו לעולם הבא, וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ – ארץ החיים, שהיא העולם הבא. וְכָל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת יתירה, ולא הוכרע לצד זכות להחשב כצדיק, אלא עוונותיו מרובים מזכויותיו, אֵין מְטִיבִין לוֹ, וְאֵין מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו, וְאֵינוֹ נוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ.
כָּל אדם שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּמִּקְרָא – עוסק בתורה שבכתב, וּבַמִּשְׁנָה – ועוסק בתורה שבעל פה, וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ – משאו ומתנו בנחת עם הבריות, לֹא בִמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר בקהלת 'וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק'. וְכָל אדם שֶׁאֵינוֹ לֹא בַמִּקְרָא, וְלֹא בַמִּשְׁנָה, וְלֹא בְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב – אינו מועיל כלום לישוב העולם, ופסול הוא לעדות.
גמרא
שנינו במשנה, 'כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ, לא במהרה הוא חוטא'. מוסיפה הגמרא ואומרת, כָּל מי שֶׁאֵינוֹ לֹא בְּמִקְרָא, וְלֹא בְּמִשְׁנָה, וְלֹא בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, אֵינוֹ מִן הַיִּשׁוּב, כלומר, אינו מקפיד על כבודו, ואין לו בושת פנים. רַבִּי יוֹחָנָן מוסיף ואוֹמֵר, מחמת כן אף פָּסוּל הוא לְעֵדוּת.
תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, הָאוֹכֵל בַּשּׁוּק, הֲרֵי זֶה כְּכֶלֶב, שאין לו בושה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, פָּסוּל לְעֵדוּת כיון שהוא מזלזל בעצמו, ואינו חושש לבייש את עצמו.
אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין, הֲלָכָה כְּיֵשׁ אוֹמְרִים, שהאוכל בשוק פסול לעדות.
סְלִיק פִּירְקָא הָאִשָּׁה נִקְנֵית
