שנינו במשנה, לגבי הנותן לאשה כמה תמרים ואומר לה שתתקדש לו 'בזו ובזו ובזו', שאם 'הָיְתָה אוֹכֶלֶת רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, עַד שֶׁיְּהֵא בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְּרוּטָה'. פָּרֵישׁ – פירש רַבִּי אַמִּי את דברי המשנה, מַאי – מה ביאור הלשון 'עַד שֶׁיְּהֵא בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְּרוּטָה', אין הכוונה שדי בכך שבאחד התמרים יהיה שווי פרוטה, אלא עַד שֶׁיְּהֵא דווקא בָּאַחֲרוֹנָה שָׁוֶה פְּרוּטָה, אֲבָל בְּקָמַיְיתָא – אך אם היה באחד התמרים הראשונים שנתן לה שווי פרוטה, ולא בתמר האחרון, לֹא – אינה מקודשת, כֵּיוָן דְּדַעְתֵּיהּ אַבַּתְרַיְיתָא – מאחר ודעתה על התמרים האחרונים, שהרי עדיין לא הסתיים מעשה הקידושין, הַוְיָין לְהוּ קָמַיְיתָא כִּי מִלְוֶה – נעשות הראשונות אצלה כמו הלואה, שהרי עדיין לא התקדשה בהם, ומאחר ואכלה אותם הרי זה כמו הלואה שחייבת היא להחזיר לו, וכשהוא מקדשה, כוונתו שתתקדש תמורת אותם תמרים שהיא חייבת להחזיר לו, וְהַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, הִלְכָּךְ – ולכן, אִי אִיכָּא – אם יש בָּאַחֲרוֹנָה שָׁוֶה פְּרוּטָה, הרי היא מְקֻדֶּשֶׁת, דְּהָוְיָא לֵיהּ – כיון שהוא נחשב כִּמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה וּפְרוּטָה, והיינו בתמרים הראשונים, שהם נחשבים כהלוואה, ובתמר האחרון שהוא קיים כמות שהוא, דְּדַעְתֵּיהּ אַפְּרוּטָה – שכוונתם שיחולו הקידושין בתמר השוה פרוטה, ולכן חלו הקידושין. וְאִי לֵית בָּהּ – אך אם אין בתמר האחרון שָׁוֶה פְּרוּטָה, הרי כוונתו לקדשה בתמרים הנמצאים אצלה כהלואה, ואֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, כדין המקדש במלוה. פוסק הרי"ף: וְכֵן הִלְכְתָא – וכך היא ההלכה.
משנה
האומר לאשה 'הִתְקַדְּשִּׁי לִי בְּכוֹס זֶה שֶׁל יַיִן', וְנִמְצָא שהיה זה כוס שֶׁל דְּבַשׁ, או שאמר לה 'התקדשי לי בכוס זה שֶׁל דְּבַשׁ', וְנִמְצָא שהיתה זו כוס שֶׁל יַיִן, או שאמר לה 'התקדשי לי בְּדִינָר שֶׁל כֶּסֶף', וְנִמְצָא שֶׁל זָהָב, או שאמר לה שמקדשה בדינר זה שֶׁל זָהָב, וְנִמְצָא שֶׁל כֶּסֶף. קידשה עַל מְנָת שֶׁאֲנִי עָשִׁיר, וְנִמְצָא שהוא עָנִי, או על מנת שהוא עָנִי וְנִמְצָא עָשִׁיר, בכל האופנים הללו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, כיון שקידושיה היו בטעות, ואף אם הטעות היא לטובתה, כגון שנמצא שהוא עשיר, אינה מקודשת, כיון שיתכן שמחמת סיבה כל שהיא רצונה דוקא בקיום אותו דבר שאמר לה בשעת הקדושין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם הִטְעָה לִשְׁבָח, כגון שנמצא שהוא עשיר, או שהיה זה דינר של זהב, מְקֻדֶּשֶׁת, כיון שבודאי נח לה בדבר זה, ומתרצית לקדושין.
המקדש את האשה, ואומר לה 'הרי את מקודשת לי עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כֹהֵן', וְנִמְצָא שהוא לֵוִי, או שקידשה על מנת שהוא לֵוִי וְנִמְצָא שהוא כֹהֵן. על מנת שהוא נָתִין [-מהגבעונים, שקיבלם יהושע ונתנם חוטבי עצים ושואבי מים], וְנִמְצָא שהוא מַמְזֵר, מַמְזֵר וְנִמְצָא נָתִין. או שקידשה על מנת שהוא בֶּן עִיר, וְנִמְצָא בֶן כְּרַךְ – עיר גדולה. על מנת שהוא בֶּן כְּרַךְ, וְנִמְצָא שהוא בֶן עִיר. עַל מְנָת שֶׁבֵּיתִי קָרוֹב לַמֶּרְחָץ, וְנִמְצָא רָחוֹק, על מנת שהוא רָחוֹק, וְנִמְצָא קָרוֹב. עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בַת אוֹ שִׁפְחָה מְגַדֶּלֶת [-קולעת שער נשים], וְהתברר שאֵין לוֹ, אוֹ עַל מְנָת שֶׁאֵין לוֹ, וְהתברר שיֶשׁ לוֹ. עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי בָּנִים, וְיֶשׁ לוֹ, אוֹ עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לוֹ, וְאֵין לוֹ. וְעַל כֻלָּן – בכל האופנים הללו, שלא התקיים התנאי שאמר, אַף עַל פִי שֶׁאָמְרָה האשה בְּלִבִּי הָיָה לְהִתְקַדֵּשׁ לוֹ אַף עַל פִּי כֵן – התכוונתי שיחולו הקידושין אף אם לא יתקיים התנאי, אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת, כיון שדברים שבלב אינם דברים, ומאחר והיו הקידושין בפירוש על דעת דבר מסוים, ולא התקיים הדבר, אינה מקודשת. וְכֵן הִיא שֶׁהִטְעַתּוּ – וכן אם האשה הטעתו בדבר מהדברים הללו, אין הקדושין חלים.
