עד עתה התבארו דיניה של קטנה שקיבלה קידושין שלא מדעת אביה. עתה מבארת הגמרא את דינה של קטנה שהתקדשה מדעת אביה, אך נישאת שלא מדעתו: קטנה שנִתְקַדְּשָׁה לְדַעַת אָבִיהָ, וְהָלַךְ אָבִיהָ לִמְדִינַת הַיָּם, וְעָמְדָה וְנִשֵּׂאת לאותו אדם שהתקדשה לו מדעת אביה, אָמַר רַב, אם היה בעלה כהן, הרי היא אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, עַד שֶׁיָּבֹא אָבִיהָ וְיִמְחֶה, שאז יתברר שלא היו הנישואין מדעתו, אבל כל זמן שלא בא אין חוששים שמא יבוא וימחה. ורַב אַסִּי אָמַר, אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, כיון שאנו חוששים שֶׁמָּא יָבֹא אָבִיהָ וְיִמְחֶה, וְנִמְצֵאת זָרָה לְמַפְרֵעַ – יתברר למפרע שלא חלו הנישואין, והרי היא כזרה [ואף על פי שמעיקר דין התורה אף המאורסת לכהן אוכלת בתרומה, וכאן היו אירוסיה לכהן מדעת אביה, מכל מקום תקנו חכמים (כתובות נז:) שהמאורסת לכהן לא תאכל בתרומה, ורק אחרי שנישאת לו רשאית לאכול בתרומה].
הֲוָה עוֹבָדָא – אירע מעשה כזה, וְחָשׁ לָהּ רַב לְהָא דְרַב אַסִּי – וחשש רב בעצמו לשיטתו של רב אסי, ואסר על הקטנה המאורסת לכהן, שנישאת לו שלא מדעת אביה, לאכול בתרומה, מחשש שיבוא אביה וימחה, ואף שרב עצמו סובר שאין חוששים לכך, מכל מקום כשאירע מעשה כזה חשש לשיטת רב אסי.
מברר הרי"ף את ההלכה בנידון זה: אִיכָּא מַאן דְּאָמַר הִלְכְתָא כְּרַב – יש מי שאומר שההלכה היא כרב בנידון זה, שאין חוששים לכך שיבוא האב וימחה, ואף שעשה רב מעשה כדברי רב אסי, דְּהָא לֹא אָמְרִינַן דְּהָדַר בָּהּ רַב – מאחר ולא אמרה הגמרא שחזר בו רב מעיקר שיטתו, אלא שבאותו מעשה חשש לשיטת רב אסי ואסרה בתרומה. וְאִיכָּא מַאן דְּאָמַר – ויש מי שאומר, כֵּיוָן דְּחָשׁ לָהּ רַב לְהָא דְרַב אַסִּי – כיון שמצאנו שרב בעצמו לא עשה מעשה כדבריו, אלא חשש לדברי רב אסי, הִלְכְתָא כְּרַב אַסִּי – ההלכה היא כרב אסי, שחוששים שמא יבוא האב וימחה. וְהָכֵי מִסְתַּבְּרָא – וכך מסתבר לפסוק להלכה.
אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק, אף שסובר רב שמותרת היא לאכול בתרומה ואין חוששים שיבוא האב וימחה, היינו רק באכילת תרומה, כיון שמעיקר דין התורה המאורסת לכהן אוכלת תרומה, וגזירת חכמים היא שלא תאכל עד שתינשא, ובמקום כזה סמכו על כך שמן הסתם יתרצה האב בנישואין אלו, ולא אסרוה בתרומה, וְאמנם מוֹדֶה רַב שֶׁאִם מֵתָה הקטנה קודם שבא אביה, בעלה אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ, כיון שאין הבעל יורש את אשתו עד הנישואין, אוֹקֵי מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת מָרֵיהּ – ויש להעמיד את הממון בחזקת בעליו, כלומר, לגבי הוצאת ממון האשה מיד יורשיה ונתינתם ליד בעלה אין סומכים על כך, אלא חוששים שמא לא היה האב מתרצה בנישואין, ואין דינה כנשואה אלא כמאורסת, שאין בעלה יורשה.
הג"ה, אִתְּמַר – נאמרה מחלוקת זו בבית המדרש, קְטַנָּה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ, אָמַר רַב, בֵּין הִיא וּבֵין אָבִיהָ יְכוֹלִין לְעַכֵּב, כלומר, לא זו בלבד שאביה יכול למחות ולומר שאינו רוצה בקידושין אלו, והם מתבטלים, אלא אפילו הקטנה עצמה יכולה לחזור בה ולומר שאינה רוצה בקידושין, כל זמן שלא אמר אביה שהוא רוצה בהם, ומעתה גם אם יאמר האב שהוא רוצה בקידושין אלו, לא יחולו הקידושין [אמנם לאחר שאמר אביה בפירוש שהוא רוצה בקידושין, אינה יכולה לחזור בהם ולבטל את הקדושין]. וְרַב אַסִּי אָמַר, אָבִיהָ יכול לבטל את הקדושין, וְלֹא הִיא, כיון שהתרצתה בהם.
