משנה
התורה אסרה על האדם לישא אשה ובתה, שנאמר (ויקרא יח יז) 'עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִוא', וכן אסרה התורה על האדם לישא שתי אחיות, שנאמר (ויקרא יח יח) 'וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ', והמקדש אשה האסורה עליו בחיוב כרת, אין קידושיו חלים כלל, ולכן אם קידש תחילה אשה ואחר כך קידש את בתה או את אחותה, בודאי אין הקדושין השניים חלים, אמנם משנתנו מבארת את הדין באופן שקידש אדם את שתיהן בבת אחת: הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּה, אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָה כְּאַחַת – בבת אחת, שתיהן אֵינָן מְקֻדָּשׁוֹת, כיון שאם יחולו הקידושין באחת לא תוכל חברתה להתקדש לו, שהרי אין קדושין תופסים בחייבי כריתות, וכל דבר שאינו יכול לחול בזה אחר זה, אף אם נעשה בבת אחת אינו חל.
ומביאה המשנה מעשה בענין זה: וּמַעֲשֶׂה בְחָמֵשׁ נָשִׁים, וּבָהֶן היו שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְלִקֵט אדם אֶחָד כַּלְכָּלָה [-סל] שֶׁל תְּאֵנִים, וּמִשֶּׁלָהֶן הָיְתָה וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָיְתָה – היו אלו תאנים שלהן, אך היתה זו שנת שמיטה, שכל פירות השדה מופקרים, ולכן היה יכול לזכות בהם לעצמו, וְאָמַר לָהֶן, לאותן חמש נשים, 'הֲרֵי כֻּלְּכֶן מְקֻדָּשׁוֹת לִי בְּכַלְכָּלָה זוֹ', וְקִבְּלָה אַחַת מֵהֶן – מאותן נשים עַל יְדֵי [-עבור] כֻלָּן, וְאָמְרוּ חֲכָמִים, אֵין הָאֲחָיוֹת מְקֻדָּשׁוֹת, וכפי שהתבאר בתחילת המשנה, אך שלש הנשים האחרות מקודשות. [וחידשה המשנה בדרך אגב שאילו לא היתה זו שמיטה, והיה גוזל מהן את התאנים ומקדשן בהן, לא היו מקודשות, לפי שהמקדש בגזל אין קדושין חלים, ואפילו שגזל מאותה אשה שקידש, ואין אומרים שמכך שקיבלה את הדבר בתורת קדושין סימן הוא שמחלה על הגזילה, אלא אין קדושיו חלים].
גמרא
אִיתְּמַר – נאמרה מחלוקת זו בבית המדרש, קִדּוּשִׁין שֶׁאֵין מְסוּרִין לְבִיאָה, כלומר, המקדש אשה באופן שאינו יכול לבוא עליה, וכְּגוֹן שֶׁאָמַר המקדש לָאָב שיש לו כמה בנות, 'אַחַת מִבְּנוֹתֶיךָ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בִּפְרוּטָה זוֹ', וכיון שלא פירש את מי הוא מקדש, אינו יכול לישא אף אחת מהן, שהרי כל אחת היא בספק שמא היא אחות אשתו. אַבַּיֵּי אָמַר, הֲווּ קִדּוּשִׁין – חלים הקידושין אפילו בדרך זו [אך כיון שאין ידוע את מי קידש ואינו יכול לישא אף אחת מהן, פוטר את כולן בגט]. וְרָבָא אָמַר, לֹא הֲווּ קִדּוּשִׁין – אין קידושיו חלים כלל, על אף אחת, ולמד כן ממה שנאמר (דברים כד א) 'כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ', שה'לוקח' אשה, והיינו המקדשה בכסף, צריך שיהיה זה באופן שיכול הוא לבוא עליה, ובלא זה אין קידושיה חלים כלל.
וְהִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ דְּאַבַּיֵי – וההלכה היא כדברי אביי בְּשש מחלוקות בש"ס שסימנם הוא יע"ל קג"ם, וְהָא חֲדָא מִינַּיְיהוּ – ומחלוקת זו, של 'קדושין שאין מסורים לביאה', היא אחת משש מחלוקות אלו, שהלכה בהם כאביי, שהקידושין חלים, הִלְכָּךְ כּוּלְּהוּ בְּנָתֵיהּ בַּעְיָין גִּיטֵּי – ולכן כל בנותיו של אותו אדם זקוקות לגט מספק כדי להתירן להנשא לאחרים.
