וְגַרְסִינָן הָתָם – עוד למדנו שם, במסכת כתובות (עב:), אִיתְּמַר – נאמרה מחלוקת זו בבית המדרש, קִדְּשָׁהּ עַל תְּנַאי שאין עליה נדרים, וּכְנָסָהּ סְתָם – ונשא אותה ללא תנאי, והתברר שלא התקיים התנאי, ויש עליה נדרים, רַב אָמַר, צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט, כיון שיש חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ובודאי בשעה שכנסה התכוון שיחולו הקידושין אפילו אם לא יתקיים תנאו. וּשְׁמוּאֵל אָמַר, אֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט, כיון שאדם הנושא אשה עושה זאת על דעת הקדושין הראשונים, וכיון שקידושין אלו היו בתנאי שאין עליה נדרים, אף הנישואין הם בתנאי זה, וכיון שלא התקיים התנאי, לא חלו הקדושין ואינה צריכה ממנו גט. פוסק הרי"ף את ההלכה: וְקַיְימָא לָן כְּרַב – ואנו פוסקים הלכה כרב, דְּהִלְכְתָא כְּרַב בְּאִיסּוּרֵי – כיון שבכל המחלוקות הנוגעות לעניני איסור, הלכה כרב.
מחלוקת נוספת בענין דומה: וְגָרְסִינָן תּוּ הָתָם – עוד למדנו שם, במסכת כתובות (עד.) אָמַר רַב כַּהֲנָא, מִשְׁמֵיהּ דְּעוּלָּא – בשם עולא, הַמְקַדֵּשׁ אשה עַל תְּנַאי, וּבָעַל, אף על פי שלא התקיים התנאי, מכל מקום צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט, כיון שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וכשבעלה התכוון שיחולו הקידושין אפילו אם לא יתקיים התנאי. זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה, שקידשה על תנאי ובעל, וְלֹא הָיָה כֹּחַ בַּחֲכָמִים לְהוֹצִיאָהּ בְּלֹא גֵּט. וּלְאַפּוֹקֵי מֵהַאי תַּנָּא – ולהוציא ולמעט משיטתו של תנא זה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, נאמר בפסוק בפרשת סוטה (במדבר ה יג) 'וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה', כלומר שלא היתה אנוסה בדבר, באופן זה היא אֲסוּרָה, ומשמע מכך הָא – אבל אם נִתְפָּשָׂה, מֻתֶּרֶת, וְיֵשׁ אשה אַחֶרֶת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּשָׂה ולא היתה אנוסה, מכל מקום היא מֻתֶּרֶת, וְאֵי זוֹ – ומי היא אותה אשה המותרת אפילו שנבעלה ללא אונס, זוֹ מי שֶׁקִּדּוּשֶׁיהָ קִדּוּשֵׁי טָעוּת, שֶׁאֲפִלּוּ היתה נשואה כמה שנים מחמת אותם קידושי טעות, ובְּנָהּ מבעלה זה כבר מֻרְכָּב עַל כְּתֵפָהּ, מכל מקום כשהתברר שהיו אלו קידושי טעות הרי היא מְמָאֶנֶת וְהוֹלֶכֶת לָהּ, ללא גט, כיון שלא חלו קידושין אלו מעולם, ואפילו אם זינתה בהיותה תחת בעלה אינה נאסרת, כיון שהתברר שמעולם לא חלו קידושין אלו של בעלה, וזינתה בעודה פנויה. וְלֵיתָא לִדְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל – ואין הלכה כרבי ישמעאל, אלא אנו אומרים שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ואף שקידושיה היו קידושי טעות.
דין נוסף בענין זה: וְגָרְסִינָן הָתָם – עוד למדנו שם, במסכת כתובות (עד.), אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי מְנַחֵם, אָמַר רַבִּי אַבָּא, הַמְקַדֵּשׁ אשה בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, שאין קידושיה חלים, וּבָעַל, צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט, כיון שחֲזָקָה היא שאֵין אָדָם עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת.
גָּרְסִינָן בִּנְזִירוּת – למדנו במסכת נזיר (יב.), אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר יוֹסֵף, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה, וּמֵת השָׁלִיחַ, ואין ידוע האם קידש לו אשה, ואת מי קידש לו לאשה, אָסוּר המשלח בְּכָל הַנָּשִׁים שבעולם, כיון שחֲזָקָה היא ששָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, ומן הסתם קידש לו אשה, ומעתה כל אשה שבעולם היא בספק שמא היא אחותה, אמה או בתה של אותה אשה שקידש לו השליח, ואסורה עליו באיסור כרת של שתי אחיות או של אשה ובתה [ואף על פי שמעיקר הדין יש לסמוך על כך שהיא מן הסתם מרוב נשות העולם, המותרות לו, מכל מקום כיון שנהג שלא כהוגן בכך ששלח שליח שיקדש לו אשה ולא פירש לו איזו אשה, קנסוהו חכמים ואסרוהו מספק בכל הנשים שבעולם (תוספות)]. אָמַר רָבָא, וּמוֹדֶה רַבִּי יוֹחָנָן, שמותר אותו אדם בְּאִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ בַּת, וְלֹא אֵם, וְלֹא אָחוֹת, שהיא מותרת לו, מאחר ובודאי אינה קרובת אשתו. תמהה על כך הגמרא, פְּשִׁיטָא – והרי דין פשוט הוא זה שמותר הוא באשה זו שאין בה כל ספק איסור. מתרצת הגמרא, לֹא צְרִיכָא – לא הוצרך רבא להשמיענו דין זה אלא באופן דאַף עַל גַּב דְּאִית לָהּ – הגם שבשעה שמינה את שלוחו לקדש לו אשה היו לאותה אשה אחות או אם או בת, אלא שהיו כולן נשואות ולא היה יכול לקדשן, וְהַשְׁתָּא [לְבָתַר] דְּשַׁוִּי שָׁלִיחַ אִיגְרוּשׁ – ולאחר שמינה אותו כשליח התגרשו אותן נשים, מכל מקום לא יתכן שקידש את אותן נשים, ונאסר באשה זו שהוא בא לקדש עתה, מַאי טַעְמָא – ומה הטעם שלא יתכן שקידשן, כִּי מְשַׁוֵּי אִינִישׁ שָׁלִיחַ הֵיכָא דְּאִיהוּ מָצֵי לְקִדּוּשֵׁי – כיון שיכול אדם לשלוח שליח לקדש אשה רק באופן שהוא עצמו יכול לקדשה, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיהוּ לֹא מָצֵי לְקִדּוּשֵׁי – אבל באופן שהוא עצמו אינו יכול לקדש אשה זו, לֹא מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ – אינו יכול למנות שליח, וכיון שבשעת מינוי השליחות היו אותן נשים נשואות, אינו יכול למנות שליח לקדשן, ואפילו אם לאחר זמן התגרשו, אין השליח יכול לקדשן עבור המשלח.
