אָמַר רָבָא, אדם שהִנִּיחַ אֶבֶן עַל פִּי הַבּוֹר, וּבָא הַשּׁוֹר וְנִתְקַל בָּהּ, וְנָפַל לַבּוֹר, בָּאנוּ לְמַחֲלֹקֶת – תלוי דין זה במחלוקת רַבִּי נָתָן וְרַבָּנָן, לדעת רבנן חייב בעל האבן לבדו, כיון שהוא זה שגרם את נפילת השור לבור [ואין לפוטרו משום 'גרמא', שהרי הנחת אבן ברשות הרבים נחשבת ככריית בור, וחייבה על כך התורה]. ואילו לדעת רבי נתן מחלקים את התשלום בין שניהם, שהרי האבן לבדה לא גרמה לנזק, שהרי אם לא היה שם בור, לא היה השור ניזק.
פוסק הרי"ף את ההלכה: וּמִסְתַּבְּרָא דְּהִלְכְתָא – ומסתבר לומר שההלכה היא כְּרַבִּי נָתָן, דְּקַיְימָא מַתְנִיתִין כְּוָותֵיהּ – כיון שמשנתנו נאמרה בשיטתו, וכפי שאמרה הגמרא לעיל.
שנינו במשנה, 'נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבְּרוּ חמור וכליו ונתקרעו חייב על הבהמה ופטור על הכלים כו', בן או בת עבד או אמה פטור'. מבררת הגמרא, מַאי טַעֲמָא – מה טעמו של דין זה, ומה החילוק בין שור וחמור לבין אדם וכלים. ומבארת, דְּאָמַר קְרָא – כיון שנאמר בפסוק (שמות כא לג) 'וְנָפַל שָׁמָּה שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר', ולמדו מכך חכמים, שרק אם נפל ומת שם 'שׁוֹר', חייב בעל הבור, וְלֹא אם נפל ומת שם אָדָם. וכן 'חֲמוֹר' דוקא חייבים על נזקיו, וְלֹא על נזקי כֵּלִים:
שנינו במשנה, 'נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן חַיָּב'. מבררת הגמרא, מַאי – מה כוונת המשנה באומרה 'שׁוֹר חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן', ומבארת, אָמַר רָבָא, כוונת המשנה לשׁוֹר שֶׁהוּא חֵרֵשׁ, או שׁוֹר שֶׁהוּא שׁוֹטֶה, או שׁוֹר שֶׁהוּא קָטָן, שמתוך כך אינו יודע לשמור את עצמו כראוי, וחייב בעל הבור על נפילתו. אֲבָל שׁוֹר שֶׁהוּא פִּקֵּחַ וגדול ונפל בבור, פָּטוּר בעל הבור מתשלומי נזקו, מַאי טַעֲמָא – ומה הטעם לכך, כיון דְּאָמַר לֵיהּ – אומר בעל הבור לבעל השור שהוזק, אִיבָּעֵי לָךְ עַיּוֹנֵי וּמֵיזַל – היה לשורך להתבונן במקום הליכתו ולהלך, כדרך שור פקח וגדול, שהוא נזהר בהליכתו ואינו נופל בבורות, והרי בעל הבור נחשב כמו אנוס בדבר.
מסייעת לכך הגמרא, תַּנְיָא נַמִּי הָכִי – שנינו כן אף בברייתא, נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְסוּמָא וּמְהַלֵּךְ בַּלַּיְלָה, שכל אלו אינם יכולים להזהר שלא ליפול לבור, חַיָּב בעל הבור. אבל אם היה זה שור פִּקֵּחַ שנפל בַּיּוֹם, פָּטוּר, וכפי שהתבאר, שהיה עליו להזהר בעצמו.
סְלִיקוּ לְהוּ פֶּרֶק שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה
