א וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי־כֵ֔ן וַיָּ֕מָת נָחָ֖שׁ מֶ֣לֶךְ בְּנֵֽי־עַמּ֑וֹן וַיִּמְלֹ֥ךְ בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ ב וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד אֶֽעֱשֶׂה־חֶ֣סֶד ׀ עִם־חָנ֣וּן בֶּן־נָחָ֗שׁ כִּֽי־עָשָׂ֨ה אָבִ֤יו עִמִּי֙ חֶ֔סֶד וַיִּשְׁלַ֥ח דָּוִ֛יד מַלְאָכִ֖ים לְנַֽחֲמ֣וֹ עַל־אָבִ֑יו וַיָּבֹאוּ֩ עַבְדֵ֨י דָוִ֜יד אֶל־אֶ֧רֶץ בְּנֵֽי־עַמּ֛וֹן אֶל־חָנ֖וּן לְנַֽחֲמֽוֹ׃ ג וַיֹּֽאמְרוּ֩ שָׂרֵ֨י בְנֵֽי־עַמּ֜וֹן לְחָנ֗וּן הַֽמְכַבֵּ֨ד דָּוִ֤יד אֶת־אָבִ֨יךָ֙ בְּעֵינֶ֔יךָ כִּֽי־שָׁלַ֥ח לְךָ֖ מְנַֽחֲמִ֑ים הֲלֹ֡א בַּֽ֠עֲבוּר לַחְקֹ֨ר וְלַֽהֲפֹ֤ךְ וּלְרַגֵּל֙ הָאָ֔רֶץ בָּ֥אוּ עֲבָדָ֖יו אֵלֶֽיךָ׃ ד וַיִּקַּ֨ח חָנ֜וּן אֶת־עַבְדֵ֤י דָוִיד֙ וַֽיְגַלְּחֵ֔ם וַיִּכְרֹ֧ת אֶת־מַדְוֵיהֶ֛ם בַּחֵ֖צִי עַד־הַמִּפְשָׂעָ֑ה וַֽיְשַׁלְּחֵֽם׃ ה וַיֵּֽלְכוּ֩ וַיַּגִּ֨ידוּ לְדָוִ֤יד עַל־הָֽאֲנָשִׁים֙ וַיִּשְׁלַ֣ח לִקְרָאתָ֔ם כִּֽי־הָי֥וּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים נִכְלָמִ֣ים מְאֹ֑ד וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ שְׁב֣וּ בִֽירֵח֔וֹ עַ֛ד אֲשֶׁר־יְצַמַּ֥ח זְקַנְכֶ֖ם וְשַׁבְתֶּֽם׃
֍ ֍ ֍
פרק יט (א) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן, וַיָּמָת נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן, וַיִּמְלֹךְ בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
(ב) וַיֹּאמֶר דָּוִיד, עתה אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ, כִּי עָשָׂה אָבִיו עִמִּי חֶסֶד,שבשעה שהיו בני משפחתו של דוד במואב הרג מלך מואב את כולם, מלבד אחד מהם שנמלט לעמון, וניצל שם, ועד עתה לא היה דוד יכול לשלוח שליחים להודות לנחש מלך בני עמון, כיון שהתורה הזהירה על עמון ומואב 'לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם', ואם היה שולח אליו שליחים היה נראה שעושה כן דרך כריתת ברית עם האומה כולה, וזה אסור, וַיִּשְׁלַח דָּוִיד מַלְאָכִים לְנַחֲמוֹ עַל מות אָבִיו, ודבר זה מותר, כיון שאין זו שליחות לאומה כולה, אלא דרך הכרת טובה של דוד מצד עצמו [אמנם אמרו חז"ל שדוד נענש על כך, והיינו כיון שכלפי חוץ היה נראה כאילו באו עבדי דוד בשליחותו אל האומה כולה, דרך כריתת ברית], וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִידאֶל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל חָנוּן לְנַחֲמוֹ.
(ג) וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי בְנֵי עַמּוֹן לְחָנוּן, ראה כי לא באו אליך עבדי דוד כדרך כורתי ברית עם מלך חי, אלא רק לנחמך על מיתתו, הַמְכַבֵּד דָּוִיד אֶת אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ– וכי סבור אתה שדוד מכבד את אביך, כִּי מחמת כן שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים, והרי אם היה מכבדו היה לו לשלוח שליחים לאביך בעודו חי, ולא עתה לאחר מיתתו, ואם לא היה לו ברית בחייו איך יכבדנו לאחר מותו, הֲלֹא בודאיבַּעֲבוּר לַחְקֹר וְלַהֲפֹךְ את הארץ במלחמה וּלְרַגֵּל הָאָרֶץ בָּאוּ עֲבָדָיו אֵלֶיךָ.
(ד) וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִיד, וַיְגַלְּחֵם דרך בזיון [ובספר שמואל מבואר שגילח חצי זקנם], וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם – בגדיהם בַּחֵצִי הגוף, עַד מקום הַמִּפְשָׂעָה [-מקום התחלת הפסיעה של האדם, בין ירכיו], וַיְשַׁלְּחֵם.
(ה) וַיֵּלְכוּ וַיַּגִּידוּ לְדָוִיד עַל הָאֲנָשִׁים, וַיִּשְׁלַח לִקְרָאתָם, כִּי הָיוּ הָאֲנָשִׁים נִכְלָמִיםמְאֹד, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁבוּ בִירֵחוֹ עַד אֲשֶׁר יְצַמַּח זְקַנְכֶם, וְשַׁבְתֶּם.
