כד אֵ֣לֶּה בְנֵֽי־לֵוִי֩ לְבֵ֨ית אֲבֽוֹתֵיהֶ֜ם רָאשֵׁ֧י הָֽאָב֣וֹת לִפְקֽוּדֵיהֶ֗ם בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם עֹשֵׂה֙ הַמְּלָאכָ֔ה לַֽעֲבֹדַ֖ת בֵּ֣ית יְהוָ֑ה מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָֽעְלָה׃ כה כִּ֚י אָמַ֣ר דָּוִ֔יד הֵנִ֛יחַ יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמּ֑וֹ וַיִּשְׁכֹּ֥ן בִּירֽוּשָׁלִַ֖ם עַד־לְעוֹלָֽם׃ כו וְגַ֖ם לַלְוִיִּ֑ם אֵין־לָשֵׂ֧את אֶת־הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֖יו לַעֲבֹֽדָתֽוֹ׃ כז כִּ֣י בְדִבְרֵ֤י דָוִיד֙ הָאַ֣חֲרוֹנִ֔ים הֵ֖מָּה מִסְפַּ֣ר בְּנֵֽי־לֵוִ֑י מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וּלְמָֽעְלָה׃ כח כִּ֣י מַֽעֲמָדָ֞ם לְיַד־בְּנֵ֣י אַֽהֲרֹ֗ן לַֽעֲבֹדַת֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה עַל־הַֽחֲצֵרוֹת֙ וְעַל־הַלְּשָׁכ֔וֹת וְעַֽל־טָהֳרַ֖ת לְכָל־קֹ֑דֶשׁ וּמַֽעֲשֵׂ֔ה עֲבֹדַ֖ת בֵּ֥ית הָֽאֱלֹהִֽים׃ כט וּלְלֶ֨חֶם הַֽמַּעֲרֶ֜כֶת וּלְסֹ֤לֶת לְמִנְחָה֙ וְלִרְקִיקֵ֣י הַמַּצּ֔וֹת וְלַֽמַּחֲבַ֖ת וְלַמֻּרְבָּ֑כֶת וּלְכָל־מְשׂוּרָ֖ה וּמִדָּֽה׃ ל וְלַֽעֲמֹד֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר לְהֹד֥וֹת וּלְהַלֵּ֖ל לַֽיהוָ֑ה וְכֵ֖ן לָעָֽרֶב׃ לא וּלְכֹ֨ל הַֽעֲל֤וֹת עֹלוֹת֙ לַֽיהוָ֔ה לַשַּׁ֨בָּת֔וֹת לֶֽחֳדָשִׁ֖ים וְלַמֹּֽעֲדִ֑ים בְּמִסְפָּ֨ר כְּמִשְׁפָּ֧ט עֲלֵיהֶ֛ם תָּמִ֖יד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ לב וְשָֽׁמְר֞וּ אֶת־מִשְׁמֶ֣רֶת אֹֽהֶל־מוֹעֵ֗ד וְאֵת֙ מִשְׁמֶ֣רֶת הַקֹּ֔דֶשׁ וּמִשְׁמֶ֕רֶת בְּנֵ֥י אַֽהֲרֹ֖ן אֲחֵיהֶ֑ם לַֽעֲבֹדַ֖ת בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(כד) אֵלֶּה בְנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם, רָאשֵׁי הָאָבוֹת, לִפְקוּדֵיהֶם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם, עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה לַעֲבֹדַת בֵּית יְהֹוָה, ומנה אותם דוד מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה, ולא כפי שהיה בזמן המשכן, שנמנו מבני שלשים ומעלה.
(כה) והטעם לשינוי זה, כִּי אָמַר דָּוִיד, מה שאמרה התורה שיתחילו הלויים לשרת רק מגיל שלשים, זהו רק בזמן המשכן, שהיו צריכים לשאת את הכלים והקרשים ממקום למקום, והוצרכו להגיע לגיל שלשים, אבל עתה הרי הֵנִיחַ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְעַמּוֹ, וַיִּשְׁכֹּן בִּירוּשָׁלִַם עַד לְעוֹלָם.
(כו) וְגַם לַלְוִיִּם אֵין לָשֵׂאת אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו לַעֲבֹדָתוֹ, ולכן יכולים הם לשרת במקדש קודם גיל שלשים.
(כז) ואף על פי שבתחילה מנה דוד את הלויים מגיל שלשים, כמבואר לעיל (פסוק ג), כִּי בְדִבְרֵי דָוִיד הָאַחֲרוֹנִים, הֵמָּה מִסְפַּר בְּנֵי לֵוִי מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה.
(כח) כִּי מַעֲמָדָם לְיַד בְּנֵי אַהֲרֹן – כי תפקידיהם של הלויים לעזור לכהנים לַעֲבֹדַת בֵּית יְהֹוָה היו מרובים, ולא היה די בלויים בני שלשים ומעלה לעשותם, כי היו ממונים עַל הַחֲצֵרוֹת, וְעַל הַלְּשָׁכוֹת, וְעַל טָהֳרַת לְכָל קֹדֶשׁ – לטהר את הטומאה שנמצאה בחצרות והלשכות שבמקדש, וּמַעֲשֵׂה עֲבֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים.
(כט) וּלְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת, וּלְסֹלֶת לְמִנְחָה, וְלִרְקִיקֵי הַמַּצּוֹת, וְלַמַּחֲבַת, וְלַמֻּרְבָּכֶת, וּלְכָל מְשׂוּרָה שהיא מידת הלח, וּמִדָּה למדידת היבש.
(ל) וְלַעֲמֹד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר לשורר בבית המקדש, לְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַיהוָה, וְכֵן לָעָרֶב, ולעבודת השיר, שהיא העבודה העיקרית של הלויים, לקחו את אותם לויים שהם בני שלשים.
(לא) וּלְכֹל הַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיהוָה, שבזמן הקרבתם היו הלויים משוררים, לַשַּׁבָּתוֹת, לֶחֳדָשִׁים [-לראשי חדשים], וְלַמֹּעֲדִים, בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפָּט עֲלֵיהֶם תָּמִיד לִפְנֵי יְהֹוָה.
(לב) וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ, וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי אַהֲרֹן אֲחֵיהֶם, לַעֲבֹדַת בֵּית יְהֹוָה.
