טז וְעַל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָרֽאוּבֵנִ֣י נָגִ֔יד אֱלִיעֶ֖זֶר בֶּן־זִכְרִ֑י לַשִּׁ֨מְעוֹנִ֔י שְׁפַטְיָ֖הוּ בֶּֽן־מַעֲכָֽה׃ יז לְלֵוִ֛י חֲשַׁבְיָ֥ה בֶן־קְמוּאֵ֖ל לְאַֽהֲרֹ֥ן צָדֽוֹק׃ יח לִֽיהוּדָ֕ה אֱלִיה֖וּ מֵֽאֲחֵ֣י דָוִ֑יד לְיִ֨שָּׂשכָ֔ר עָמְרִ֖י בֶּן־מִֽיכָאֵֽל׃ יט לִזְבוּלֻ֕ן יִֽשְׁמַעְיָ֖הוּ בֶּן־עֹֽבַדְיָ֑הוּ לְנַ֨פְתָּלִ֔י יְרִימ֖וֹת בֶּן־עַזְרִיאֵֽל׃ כ לִבְנֵ֣י אֶפְרַ֔יִם הוֹשֵׁ֖עַ בֶּן־עֲזַזְיָ֑הוּ לַֽחֲצִי֙ שֵׁ֣בֶט מְנַשֶּׁ֔ה יוֹאֵ֖ל בֶּן־פְּדָיָֽהוּ׃ כא לַֽחֲצִ֤י הַֽמְנַשֶּׁה֙ גִּלְעָ֔דָה יִדּ֖וֹ בֶּן־זְכַרְיָ֑הוּ לְבִ֨נְיָמִ֔ן יַֽעֲשִׂיאֵ֖ל בֶּן־אַבְנֵֽר׃ כב לְדָ֕ן עֲזַרְאֵ֖ל בֶּן־יְרֹחָ֑ם אֵ֕לֶּה שָׂרֵ֖י שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ כג וְלֹֽא־נָשָׂ֤א דָוִיד֙ מִסְפָּרָ֔ם לְמִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וּלְמָ֑טָּה כִּ֚י אָמַ֣ר יְהוָ֔ה לְהַרְבּ֥וֹת אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כְּכֽוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמָֽיִם׃ כד יוֹאָ֨ב בֶּן־צְרוּיָ֜ה הֵחֵ֤ל לִמְנוֹת֙ וְלֹ֣א כִלָּ֔ה וַיְהִ֥י בָזֹ֛את קֶ֖צֶף עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א עָלָה֙ הַמִּסְפָּ֔ר בְּמִסְפַּ֥ר דִּבְרֵֽי־הַיָּמִ֖ים לַמֶּ֥לֶךְ דָּוִֽיד׃
֍ ֍ ֍
(טז) מלבד זאת מינה דוד המלך נשיאים על כל שבט ושבט, וְעַל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, לָראוּבֵנִי, נָגִיד, אֱלִיעֶזֶר בֶּן זִכְרִי. לַשִּׁמְעוֹנִי, שְׁפַטְיָהוּ בֶּן מַעֲכָה.
(יז) לְלֵוִי, חֲשַׁבְיָה בֶן קְמוּאֵל. לְאַהֲרֹן – לכהנים צָדוֹק.
(יח) לִיהוּדָה, אֱלִיהוּ, שהיה מֵאֲחֵי דָוִיד. לְיִשָּׂשכָר, עָמְרִי בֶּן מִיכָאֵל.
(יט) לִזְבוּלֻן, יִשְׁמַעְיָהוּ בֶּן עֹבַדְיָהוּ. לְנַפְתָּלִי, יְרִימוֹת בֶּן עַזְרִיאֵל.
(כ) לִבְנֵי אֶפְרַיִם, הוֹשֵׁעַ בֶּן עֲזַזְיָהוּ. לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה שבתוך תחום ארץ ישראל, יוֹאֵל בֶּן פְּדָיָהוּ.
(כא) לַחֲצִי הַמְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה – שבגלעד, בעבר הירדן, יִדּוֹ בֶּן זְכַרְיָהוּ. לְבִנְיָמִן, יַעֲשִׂיאֵל בֶּן אַבְנֵר.
(כב) לְדָן, עֲזַרְאֵל בֶּן יְרֹחָם. אֵלֶּה שָׂרֵי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
(כג) וְלֹא נָשָׂא דָוִיד מִסְפָּרָם לְמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָטָּה, כפי שחשב בתחילה לעשות, שיהיו מנויים לפניו כל ישראל, גם הקטנים שבהם, כדי שאם בעתיד תהיה מלחמה יוכל לדעת מיד כמה יכולים לצאת לצבא, והטעם שלא מנאם, כִּי אָמַר יְהֹוָה לְהַרְבּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם, שאי אפשר למנותם, כך אין למנות את ישראל.
(כד) יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה שר צבא דוד הֵחֵל לִמְנוֹת גם את הפחותים מבני עשרים, וְלֹא כִלָּה, וַיְהִי בָזֹאת קֶצֶף עַל יִשְׂרָאֵל, וחל בהם הנגף, וְלֹא עָלָה מחמת כן הַמִּסְפָּר של הפחותים מבני עשרים בְּמִסְפַּר דִּבְרֵי הַיָּמִים לַמֶּלֶךְ דָּוִיד כפי שרצה מתחילה לעשות.
