כ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד לִשְׁלֹמֹ֣ה בְנ֗וֹ חֲזַ֤ק וֶֽאֱמַץ֙ וַֽעֲשֵׂ֔ה אַל־תִּירָ֖א וְאַל־תֵּחָ֑ת כִּי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֤ים אֱלֹהַי֙ עִמָּ֔ךְ לֹ֤א יַרְפְּךָ֙ וְלֹ֣א יַֽעַזְבֶ֔ךָּ עַד־לִכְל֕וֹת כָּל־מְלֶ֖אכֶת עֲבוֹדַ֥ת בֵּית־יְהוָֽה׃ כא וְהִנֵּ֗ה מַחְלְקוֹת֙ הַכֹּֽהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֔ם לְכָל־עֲבוֹדַ֖ת בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֑ים וְעִמְּךָ֨ בְכָל־מְלָאכָ֜ה לְכָל־נָדִ֤יב בַּֽחָכְמָה֙ לְכָל־עֲבוֹדָ֔ה וְהַשָּׂרִ֥ים וְכָל־הָעָ֖ם לְכָל־דְּבָרֶֽיךָ׃
פרק כט א וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤יד הַמֶּ֨לֶךְ֙ לְכָל־הַקָּהָ֔ל שְׁלֹמֹ֨ה בְנִ֥י אֶחָ֛ד בָּֽחַר־בּ֥וֹ אֱלֹהִ֖ים נַ֣עַר וָרָ֑ךְ וְהַמְּלָאכָ֣ה גְדוֹלָ֔ה כִּ֣י לֹ֤א לְאָדָם֙ הַבִּירָ֔ה כִּ֖י לַֽיהוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃ ב וּֽכְכָל־כֹּחִ֞י הֲכִינ֣וֹתִי לְבֵית־אֱלֹהַ֗י הַזָּהָ֣ב ׀ לַ֠זָּהָב וְהַכֶּ֨סֶף לַכֶּ֜סֶף וְהַנְּחֹ֣שֶׁת לַנְּחֹ֗שֶׁת הַבַּרְזֶל֙ לַבַּרְזֶ֔ל וְהָֽעֵצִ֖ים לָֽעֵצִ֑ים אַבְנֵי־שֹׁ֨הַם וּמִלּוּאִ֜ים אַבְנֵי־פ֣וּךְ וְרִקְמָ֗ה וְכֹ֨ל אֶ֧בֶן יְקָרָ֛ה וְאַבְנֵי־שַׁ֖יִשׁ לָרֹֽב׃ ג וְע֗וֹד בִּרְצוֹתִי֙ בְּבֵ֣ית אֱלֹהַ֔י יֶשׁ־לִ֥י סְגֻלָּ֖ה זָהָ֣ב וָכָ֑סֶף נָתַ֤תִּי לְבֵית־אֱלֹהַי֙ לְמַ֔עְלָה מִכָּל־הֲכִינ֖וֹתִי לְבֵ֥ית הַקֹּֽדֶשׁ׃ ד שְׁלֹ֧שֶׁת אֲלָפִ֛ים כִּכְּרֵ֥י זָהָ֖ב מִזְּהַ֣ב אוֹפִ֑יר וְשִׁבְעַ֨ת אֲלָפִ֤ים כִּכַּר־כֶּ֨סֶף֙ מְזֻקָּ֔ק לָט֖וּחַ קִיר֥וֹת הַבָּתִּֽים׃
֍ ֍ ֍
(כ) וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ, חֲזַק וֶאֱמַץ, וַעֲשֵׂה את כל מלאכת בניית המקדש, אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת, כִּי יְהֹוָה אֱלֹהִים אֱלֹהַי עִמָּךְ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ, ולכן אל תפסיק באמצע המלאכה, אלא עשה כן עַד לִכְלוֹת כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְהֹוָה.
(כא) וְהִנֵּה מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מוכנים ומזומנים לְכָל עֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים, וְעִמְּךָ יעמדו לעזרך בְכָל מְלָאכָה, לְכָל נָדִיב בַּחָכְמָה, לְכָל עֲבוֹדָה הנצרכת לבניית המקדש, וְהַשָּׂרִים וְכָל הָעָם ישמעו לְכָל דְּבָרֶיךָ, למצוא ולהביא כל דבר הנצרך לבניית המקדש.
פרק כט (א) וַיֹּאמֶר דָּוִיד הַמֶּלֶךְ לְכָל הַקָּהָל, שְׁלֹמֹה בְנִי אֶחָד הוא, ובָּחַר בּוֹ אֱלֹהִים לבנות את המקדש בעודו נַעַר וָרָךְ, וְהַמְּלָאכָה גְדוֹלָה, כִּי לֹא לְאָדָם הַבִּירָה הנבנית, כִּי לַיהוָה אֱלֹהִים [ומלבד הכוונה הפשוטה, שבהיותו יחיד וצעיר יקשה עליו לעשות את המלאכה לבדו, התכוון דוד גם לחזק את רוחם שלא יחשבו שהמלאכה גדולה מכפי כוחם, ועל כך הקדים לומר להם שאין בניית המקדש נעשית כלל בדרך טבעית, כי כאשר נעשה הדבר בדרך הטבע בוחר ה' באמצעים הקרובים יותר אל התכלית הרצויה, והיה לו לבחור באדם גדול או בכמה בני אדם יחד, ומכך שבחר ה' בשלמה הגם שהוא יחיד, ונער רך, מוכח שכל מעשה הבנין יהיה שלא בדרך הטבע, וכאשר עושה ה' את הדברים למעלה מהדרך הטבעית בוחר הוא באמצעים שצורתם הרוחנית שלימה, גם אם הם חלושי החומר, כדי שתחול עליהם עזרת ה' לפי מעלת נפשם הקדושה].
(ב) וּכְכָל כֹּחִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹהַי, הַזָּהָב לַזָּהָב, וְהַכֶּסֶף לַכֶּסֶף, וְהַנְּחֹשֶׁת לַנְּחֹשֶׁת, הַבַּרְזֶל לַבַּרְזֶל וְהָעֵצִים לָעֵצִים, אַבְנֵי שֹׁהַם וּמִלּוּאִים, אַבְנֵי פוּךְ וְרִקְמָה, וְכֹל אֶבֶן יְקָרָה וְאַבְנֵי שַׁיִשׁ לָרֹב, וכל זה הם הדברים הנצרכים לעיקר בניית הבית, וכך הכין אותם דוד מתחילה.
(ג) וְעוֹד הוספתי אחר כך, בִּרְצוֹתִי בְּבֵית אֱלֹהַי, להדרו, לפארו ולרוממו ביתר שאת ועוז, יותר ממה שעלה בדעתי בתחילה, יֶשׁ לִי סְגֻלָּה [-אוצר] של זָהָב וָכָסֶף אשר נָתַתִּי לְבֵית אֱלֹהַי, לְמַעְלָה מִכָּל – יותר מההכנה הראשונה אשר הֲכִינוֹתִי לְבֵית הַקֹּדֶשׁ.
(ד) וסגולה זו היא שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים כִּכְּרֵי זָהָב, מִזְּהַב אוֹפִיר, וְשִׁבְעַת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף מְזֻקָּק, והשימוש בשלשת אלפי ככרי הזהב היה לָטוּחַ קִירוֹת הַבָּתִּים – לכסות את קירות המקדש בטסי זהב [ולשון 'לטוח' היא לשון מושאלת, כפי שבדרך כלל טחים את הקירות בטיח רך, אך כאן כיסו את הקירות בטסי זהב].
