משנה
משנתנו ממשיכה בביאור חיובי אדם שהזיק אדם: 'שֶׁבֶת', זהו תשלום על זמן הריפוי, שבו אינו יכול לעבוד כלל, רוֹאִין אוֹתוֹ – אומדים את שוויו כְּאִלוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין, שזו עבודה קלה ביותר שכל אדם יכול לעשות, והטעם שאומדים אותו לפי שווי עבודה פחותה כל כך, אף אם קודם החבלה היה עובד בעבודה יקרה ביותר, כיון שֶׁכְּבָר בתשלומי 'נזק' נָתַן לוֹ המכה את דְּמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ, כפי שהפחית את שוויו מכפי שהיה בתחילה לכפי שהוא שוה כעת, ובכלל זה מה שהפחית את שווי עבודתו מעבודה שמרויחים בה ממון רב לעבודה פחותה של שמירת ירקות, ואינו משלם לו על אותם ימים שלא עבד כלל אלא כפי ערך עבודה קלה ביותר, של שמירת ירקות בשדה [אמנם אם אין בתשלומי הנזק משום הפחתת שווי עבודתו, כגון שקטע את רגלו, ועבודתו היתה בידיו, ומחמת הפציעה אינו יכול בתקופה זו לעבוד כלל, משלם לו 'שבת' כפי ערך עבודתו לאחר שיתרפא, שהיא יותר מעבודה של שמירת ירקות].
'בֹּשֶׁת', הַכֹּל – כל אומד דמי הבושת הוא לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ, שככל שהמבייש הוא אדם שפל יותר, והמתבייש נכבד יותר, כך בושתו מרובה, ומשלם לו יותר.
הַמְּבַיֵּשׁ אֶת הֶעָרוֹם, כגון שהיה ערום למחצה והפשיטו לגמרי, הַמְּבַיֵּשׁ אֶת הַסּוּמָא, אף שאינו רואה את בושתו, אך מרגיש בכך, הַמְּבַיֵּשׁ אֶת הַיָּשֵׁן, ואחר כך הקיץ משנתו והרגיש בבושתו, חַיָּב. וְיָשֵׁן שֶׁבִּיֵּשׁ בבלי דעת, פָּטוּר.
נָפַל האדם מִן הַגָּג, וְהִזִּיק וּבִיֵּשׁ, חַיָּיב עַל הַנֶּזֶק, כיון שחייבה התורה בתשלומי נזק אף מי שהזיק ללא כוונה, וּפָטוּר עַל הַבֹּשֶׁת, שלא חייבה התורה על כך אלא כשמבייש בכוונה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יא) 'וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו', ללמד שאֵינוֹ חַיָּיב עַל הַבּוֹשֶׁת עַד שֶׁיְהֵא מִתְכַּוֵּין לכך.
גמרא
אָמַר רָבָא, קָטַע לוֹ אֶת יָדוֹ, נוֹתֵן לוֹ כתשלום 'נזק' את דְמֵי יָדוֹ, שהופחת ערכו להמכר כעבד כיון שאינו יכול לעשות מלאכה המצריכה שני ידים, וְשֶׁבֶת – אופן השומא לגבי תשלום שבת, הוא בכך שרוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין, שזו עבודה שיכול הוא לעשות גם ללא יד, ועל אותו זמן שמחמת החולי אינו יכול לעשות אפילו עבודה זו, נותן לו דמי שבת. שִׁיבֵּר אֶת רַגְלוֹ, נוֹתֵן לוֹ כתשלום 'נזק' את דְמֵי רַגְלוֹ, שאינו יכול לעשות מלאכה הנעשית ברגל, וְשֶׁבֶת, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמֵר עַל הַפֶּתַח, ששמירה כזו יכול לעשות גם אדם שאין לו רגל. סִימֵּא אֶת עֵינוֹ, נוֹתֵן לוֹ כתשלום נזק את דְמֵי עֵינוֹ, וְשֶׁבֶת, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא מַטְחִינוֹ בָרֵחַיִם, שזו עבודה שיכול לעשות גם הסומא. חֵרְשׁוֹ, נוֹתֵן לוֹ דְמֵי כּוּלּוֹ, כיון שעבד שאינו שומע אינו שוה כלום.
