י וַיְבָ֤רֶךְ דָּוִיד֙ אֶת־יְהוָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־הַקָּהָ֑ל וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗יד בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֔ינוּ מֵֽעוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃ יא לְךָ֣ יְ֠הוָה הַגְּדֻלָּ֨ה וְהַגְּבוּרָ֤ה וְהַתִּפְאֶ֨רֶת֙ וְהַנֵּ֣צַח וְהַה֔וֹד כִּי־כֹ֖ל בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֑רֶץ לְךָ֤ יְהוָה֙ הַמַּמְלָכָ֔ה וְהַמִּתְנַשֵּׂ֖א לְכֹ֥ל ׀ לְרֹֽאשׁ׃ יב וְהָעֹ֤שֶׁר וְהַכָּבוֹד֙ מִלְּפָנֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מוֹשֵׁ֣ל בַּכֹּ֔ל וּבְיָֽדְךָ֖ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֑ה וּבְיָ֣דְךָ֔ לְגַדֵּ֥ל וּלְחַזֵּ֖ק לַכֹּֽל׃ יג וְעַתָּ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ מוֹדִ֥ים אֲנַ֖חְנוּ לָ֑ךְ וּֽמְהַלְלִ֖ים לְשֵׁ֥ם תִּפְאַרְתֶּֽךָ׃ יד וְכִ֨י מִ֤י אֲנִי֙ וּמִ֣י עַמִּ֔י כִּֽי־נַעְצֹ֣ר כֹּ֔חַ לְהִתְנַדֵּ֖ב כָּזֹ֑את כִּֽי־מִמְּךָ֣ הַכֹּ֔ל וּמִיָּֽדְךָ֖ נָתַ֥נּוּ לָֽךְ׃ טו כִּֽי־גֵרִ֨ים אֲנַ֧חְנוּ לְפָנֶ֛יךָ וְתֽוֹשָׁבִ֖ים כְּכָל־אֲבֹתֵ֑ינוּ כַּצֵּ֧ל ׀ יָמֵ֛ינוּ עַל־הָאָ֖רֶץ וְאֵ֥ין מִקְוֶֽה׃ טז יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ כֹּ֣ל הֶֽהָמ֤וֹן הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר הֲכִינֹ֔נוּ לִבְנֽוֹת־לְךָ֥ בַ֖יִת לְשֵׁ֣ם קָדְשֶׁ֑ךָ מִיָּֽדְךָ֥ ה֖וּא וּלְךָ֥ הַכֹּֽל׃
֍ ֍ ֍
(י) וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת יְהֹוָה לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל, וַיֹּאמֶר דָּוִיד, בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, אשר ראה בהר הבית את מראה הסולם ואמר 'אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים', מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם.
(יא) לְךָ יְהֹוָה הַגְּדֻלָּה, שזו הנהגת העולם כולו בדרכי הטבע, שה' הוא ראשון לכל הסיבות ומנהיג את כל העולם, וְהַגְּבוּרָה, שזו הנהגת העולם במעשים שהם נגד דרכי הטבע, באותות ומופתים, וְהַתִּפְאֶרֶת, שזו ההנהגה של ההשגחה הפרטית לתת שכר או עונש כרצונו, וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, שזו הנהגת העולמות העליונים הרוחניים, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ – כל הגדולה והגבורה שבארץ, וכל הנצח וההוד שבשמים, הכל מתייחס רק אליך, כי הכל מושפע מאיתך, ואתה השורש והמקור לכל. לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה – כל המציאות שבעולם, הרוחנית והגשמית, הם לך, כי אורו ומציאותו של ה' מאירה ומחיה את כל העולמות, וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ – אך על אף שהוא מחיה ומקיים את הכל, הרי ה' הוא מנושא מכל, והוא הראש לכולם.
(יב) וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד שבעולם הוא רק מִלְּפָנֶיךָ, שתתנהו למי שימצא חן בעיניך, ואין זה ככל נתינה שלאחריה אין לנותן חלק במתנה, אלא וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, כי יתקיים העושר והכבוד ביד מקבלו רק כל זמן שיחפוץ בכך ה', וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה, וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל, בכל זמן שתרצה בכך.
(יג) וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ, אחרי שכל העושר שנדבנו למקדש הוא מידך ובידך, מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ על הטובה, שנתת לנו עושר כזה, וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ, כי העושר הזה אינו שלנו, אלא שלך, ואנו מקבלים את קיומו בכל רגע ממך.
(יד) וְכִי מִי אֲנִי וּמִי עַמִּי, כִּי נַעְצֹר כֹּחַ לְהִתְנַדֵּב כָּזֹאת – עושר מופלג שכזה, כִּי מִמְּךָ הַכֹּל – כל העושר הזה קיבלנו ממך, וגם עתה אינו נחשב כשייך לנו, אלא עדיין הוא נמצא בידך, וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ.
(טו) כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ, וכמו הגר שאין לו כל קנין בארץ שאינה שלו, כך אנו נמצאים פה כגרים, שהרי הנפש שבנו באה מעולם אחר, וגם בזמן שאנו כאן איננו קבועים כאן, וְתוֹשָׁבִים אנו כאן כְּכָל אֲבֹתֵינוּ, שחיו זמן מוגבל ואחר כך הסתלקו, כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ, שהצל הולך וגדל עד שמסתלק לגמרי, כך ככל שירבה האדם ימים ושנים הרי הוא מתקרב אל המיתה, וְאֵין מִקְוֶה – אין תקוה לאדם שיאריך ימים בארץ, אלא סופו להסתלק מן העולם, ולכן גם הקנינים שבידינו הם לפי שעה, ולא בקביעות.
(טז) ולכן, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, כֹּל הֶהָמוֹן הַזֶּה של כסף וזהב אֲשֶׁר הֲכִינֹנוּ לִבְנוֹת לְךָ בַיִת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, אינו מידינו, אלא מִיָּדְךָ הוּא, וּלְךָ הַכֹּל.
