ו וְעַתָּ֡ה שְֽׁלַֽח־לִ֣י אִישׁ־חָכָ֡ם לַֽעֲשׂוֹת֩ בַּזָּהָ֨ב וּבַכֶּ֜סֶף וּבַנְּחֹ֣שֶׁת וּבַבַּרְזֶ֗ל וּבָֽאַרְגְּוָן֙ וְכַרְמִ֣יל וּתְכֵ֔לֶת וְיֹדֵ֖עַ לְפַתֵּ֣חַ פִּתּוּחִ֑ים עִם־הַֽחֲכָמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר עִמִּי֙ בִּֽיהוּדָ֣ה וּבִירֽוּשָׁלִַ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֵכִ֖ין דָּוִ֥יד אָבִֽי׃ ז וּֽשְׁלַֽח־לִי֩ עֲצֵ֨י אֲרָזִ֜ים בְּרוֹשִׁ֣ים וְאַלְגּוּמִּים֮ מֵֽהַלְּבָנוֹן֒ כִּ֚י אֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי אֲשֶׁ֤ר עֲבָדֶ֨יךָ֙ יֽוֹדְעִ֔ים לִכְר֖וֹת עֲצֵ֣י לְבָנ֑וֹן וְהִנֵּ֥ה עֲבָדַ֖י עִם־עֲבָדֶֽיךָ׃ ח וּלְהָכִ֥ין לִ֛י עֵצִ֖ים לָרֹ֑ב כִּ֥י הַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י בוֹנֶ֖ה גָּד֥וֹל וְהַפְלֵֽא׃ ט וְהִנֵּ֣ה לַֽחֹטְבִ֣ים לְֽכֹרְתֵ֣י הָֽעֵצִ֡ים נָתַתִּי֩ חִטִּ֨ים ׀ מַכּ֜וֹת לַֽעֲבָדֶ֗יךָ כֹּרִים֙ עֶשְׂרִ֣ים אֶ֔לֶף וּשְׂעֹרִ֕ים כֹּרִ֖ים עֶשְׂרִ֣ים אָ֑לֶף וְיַ֗יִן בַּתִּים֙ עֶשְׂרִ֣ים אֶ֔לֶף וְשֶׁ֕מֶן בַּתִּ֖ים עֶשְׂרִ֥ים אָֽלֶף׃ י וַיֹּ֨אמֶר חוּרָ֤ם מֶֽלֶךְ־צֹר֙ בִּכְתָ֔ב וַיִּשְׁלַ֖ח אֶל־שְׁלֹמֹ֑ה בְּאַֽהֲבַ֤ת יְהוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ נְתָֽנְךָ֥ עֲלֵיהֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃ יא וַיֹּאמֶר֮ חוּרָם֒ בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר נָתַן֩ לְדָוִ֨יד הַמֶּ֜לֶךְ בֵּ֣ן חָכָ֗ם יוֹדֵ֨עַ֙ שֵׂ֣כֶל וּבִינָ֔ה אֲשֶׁ֤ר יִבְנֶה־בַּ֨יִת֙ לַֽיהוָ֔ה וּבַ֖יִת לְמַלְכוּתֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(ו) וְעַתָּה, שְׁלַח לִי אִישׁ חָכָם היודע לַעֲשׂוֹת מלאכה בַּזָּהָב, וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת, וּבַבַּרְזֶל, וּבָאַרְגְּוָן [-ארגמן], וְכַרְמִיל [-תולעת שני], וּתְכֵלֶת, וְיֹדֵעַ לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים – לחרוט צורות באבנים עִם הַחֲכָמִים אֲשֶׁר עִמִּי בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר הֵכִין דָּוִיד אָבִי.
(ז) וּשְׁלַח לִי עֲצֵי אֲרָזִים, בְּרוֹשִׁים, וְאַלְגּוּמִּים [-אלמוגים, והוא מין עץ יקר וחשוב], מֵהַלְּבָנוֹן, כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר עֲבָדֶיךָ יוֹדְעִים לִכְרוֹת עֲצֵי לְבָנוֹן, וְהִנֵּה עֲבָדַי יהיו עִם עֲבָדֶיךָ, לסייע במלאכה זו.
(ח) וּלְהָכִין לִי עֵצִים לָרֹב – יותר מהנצרך לבניית בית המקדש, כִּי הַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי בוֹנֶה בית מלכות עבורי, גם הוא יהיה גָּדוֹל וְהַפְלֵא, ולכן יש צורך בעצים רבים מאד.
(ט) וְהִנֵּה, מלבד מה שנתן שלמה המלך לחירם בעצמו, גם לַחֹטְבִים לְכֹרְתֵי הָעֵצִים נָתַתִּי חִטִּים מַכּוֹת – כתותות וטחונות, לַעֲבָדֶיךָ, בשיעור של כֹּרִים עֶשְׂרִים אֶלֶף. וּשְׂעֹרִים כֹּרִים עֶשְׂרִים אָלֶף, וְיַיִן בַּתִּים [-שיעור מידת הלח] עֶשְׂרִים אֶלֶף, וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף.
(י) וַיֹּאמֶר חוּרָם מֶלֶךְ צֹר בִּכְתָב, וַיִּשְׁלַח אֶל שְׁלֹמֹה את הכתב, וכך כתב שם, בְּאַהֲבַת יְהֹוָה אֶת עַמּוֹ, נְתָנְךָ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ.
(יא) וַיֹּאמֶר חוּרָם, בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִיד הַמֶּלֶךְ בֵּן חָכָם, יוֹדֵעַ שֵׂכֶל וּבִינָה, אֲשֶׁר יִבְנֶה בַּיִת לַיהוָה, וּבַיִת לְמַלְכוּתוֹ.
