אָמַר רַב, דִּיקְלָא דְּטָעִין קַבָּא – עץ דקל העושה פירות בשיעור קב, אָסוּר לְמִקְצְיֵיהּ – אסור לקוצצו, משום איסור בל תשחית. מקשה הגמרא, מֵיתִיבִי – קשה על דברי רב ממה ששנינו במשנה (שביעית פ"ד מ"י), כַּמָּה יְהֵא בַּזַּיִת וְלֹא יִקְצְצֶנּוּ – מה הוא השיעור, שאם עושה העץ זיתים בשיעור זה אסור לקוצצו, רֹבַע – רובע הקב, והיינו שלא כדברי רב המצריך שיעשה הדקל שיעור קב כדי שייאסר לקוצצו. מתרצת הגמרא, שָׁאנֵי – שונים הם הזֵיתִים לענין הלכה זו, דַּחֲשִׁיבֵי – כיון שיש להם חשיבות יותר משאר הפירות, ולכן אפילו אם עושים הם זיתים בשיעור רובע הקב אסור לקוצצם, אבל לגבי שאר הפירות השיעור הוא בקב, וכדברי רב.
מביאה הגמרא מימרא בענין חומר האיסור לקצוץ אילנות מאכל, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, לֹא שָׁכִיב שָׁבְחַתּ בְּרִי – לא מת בני, ששמו שבחת, אֶלָּא דְקָצַץ תְּאֵנָה בְּלֹא זְמַנָּהּ – רק מחמת שקצץ אילן תאנה קודם זמנו, כלומר, בעוד שהיה עושה פירות.
אָמַר רָבִינָא, וְאִם הָיָה מְעֻלֶּה בְּדָמִים – אם היה שווי העץ לאחר שיקצצוהו להמכר לקורות שוה יותר מערך הפירות שהוא עושה עתה, מוּתָּר לקוצצו, ואין בכך משום איסור בל תשחית. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי – שנינו כן אף בברייתא, נאמר בפסוק (דברים כ כ) 'רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא, אֹתוֹ תַשְׁחִית, וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ', וכך נדרש הפסוק, 'רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע' זֶה אִילַן מַאֲכָל, שיש אופנים שמותר לקוצצו, והיינו כשאין עצים אחרים כלל, 'כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא' זֶה אִילַן סְרָק, שמותר תמיד לקוצצו לצורך עשיית מצור, ולכאורה קשה, וְכִי מֵאַחַר שֶׁסּוֹפֵנוּ לְרַבּוֹת כָּל דָּבָר, ואפילו אילן מאכל באופנים מסוימים, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר – מה באה התורה להשמיענו באומרה 'כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא', ומבארת הברייתא, לְהַקְדִּים קציצת אילן סְרָק לִקציצת אילן מַאֲכָל, שאין לקצוץ אילן מאכל אלא אם כן אין אילנות סרק שניתן לקוצצם. ממשיכה הברייתא ואומרת, יָכוֹל היית לומר שאיסור זה הוא אֲפִלּוּ הוא מְעֻלֶּה בְּדָמִים, ששוויו להמכר כקורות לבנין גבוה יותר משווי פירותיו, תַּלְמוּד לוֹמַר – לכך נאמר בפסוק לשון 'רַק', למעט ולומר שיש אופנים שבהם מותר לקצוץ אפילו אילן מאכל, והיינו כשיש בכך רווח גדול יותר מערך פירותיו, וכדברי רבינא.
מביאה הגמרא מעשה בענין זה, האמורא שְׁמוּאֵל, אַיְיתֵי לֵיהּ אֲרִיסֵיהּ תַּמְרֵי – הביא לו אריסו תמרים משדותיו, כִּי קָא אָכִיל – וכאשר אכל שמואל את התמרים, טָעַם בְּהוּ טַעֲמָא דְּחַמְרָא – הרגיש בהם טעם של יין. אָמַר לֵיהּ – שאל שמואל את האריס, מַאי הַאי – מדוע יש בהם טעם יין. אָמַר לֵיהּ – השיב לו האריס, בֵּי גּוּפְנֵי קָיְימָא – כיון שהדקלים עומדים בין הגפנים, וניתן טעמם של הענבים בתמרים. אָמַר לֵיהּ שמואל לאריסו, מַכְחֲשָׁא בְּחַמְרָא כּוּלֵּי הַאי – אם כן הדקלים מכחישים וממעיטים את כח הגפנים כל כך, עד שטעם הענבים ניתן בתמרים, לְמָחָר אַיְיתֵי לֵיהּ מִקּוֹרַיְיהוּ – הבא לי מחר את השורשים שלהם, כלומר, תעקור את הדקלים, כדי שלא יחלישו את כח הגפנים.
מעשה נוסף: רַב חִסְדָּא, חֲזָא תָּאלֵי בֵּי גּוּפְנֵי – ראה בשדהו דקלים הצומחים בין הגפנים, אָמַר לֵיהּ לַאֲרִיסֵיהּ – אמר רב חסדא לאריסו, עַקְרִינְהוּ – עקור את הדקלים הצומחים בין הגפנים, וביאר את טעמו, גּוּפְנֵי קָנוּ דִיקְלֵי – בדמי הגפנים ניתן לקנות דקלים, ואילו דִּיקְלֵי לֹא קָנוּ גּוּפְנֵי – בדמי הדקלים לא ניתן לקנות גפנים, וכיון שהגפנים יקרים יותר מהדקלים, יש לעקור את הדקלים כדי שלא יחלישו את כח הגפנים ויפסידום.
