אָמַר שְׁמוּאֵל, אף על פי שגזל הגוי אסור, וְטָעוּתוֹ של הגוי, מוּתֶּרֶת, כלומר, אם טעה הגוי בחשבון מעצמו, אין הישראל צריך לומר לו זאת, אלא יכול ליטול את הממון לעצמו. כִּי הָא – וכמו מעשה זה שהיה, דִּשְׁמוּאֵל זָבַן לָקָנָא דְדַהֲבָא – ששמואל קנה כלי העשוי זהב בִּכְלַל דִּפְלִיזָא – בחזקת שהוא כלי נחושת, מִן הַהוּא כּוּתִי – מגוי אחד, בְּאַרְבַּע זוּזֵי, שזהו מחירו של כלי נחושת, וְאַבְלַע לֵיהּ זוּזֵי יְתֵירָא – והוסיף לו שמואל זוז נוסף כביכול בטעות, כדי שישמח הגוי וילך במהירות, והיינו כיון שטעותו של הגוי מותרת, וכאן היתה זו טעות של הגוי, שלא ידע שזהו כלי של זהב, אלא היה סבור שהוא כלי נחושת.
מעשה נוסף בענין זה: רַב כַּהֲנָא, זָבַן מֵאָה וְעֶשְׂרִין חֲבִיתָא דְחַמְרָא – קנה מאה ועשרים חביות יין, בִּכְלַל מֵאָה – בחזקת שהם מאה חביות, מֵהַהוּא כּוּתִי – מגוי אחד, אָמַר לֵיהּ – ואמר רב כהנא לאותו גוי, חֲזִי דַּעֲלָךְ קָא סָמִיכְנָא – ראה, שאני סומך עליך, ואיני סופר את החביות, ואמר כן כדי להוציא את עצמו מחשד, אם ידע הגוי שהיתה טעות במקח.
מעשה נוסף: רַב אַשִּׁי, הֲוָה שָׁפֵיל וְאָזֵיל בְּאַרְבָּא – היה יורד ונוסע בספינה ממקום למקום, חֲזָא הַנְהוּ שִׁבְשֵׁי דְגוּפְנָא דְּתָלוּ לְבַר מִן פַּרְדֵּיסָא – וראה את אותם ענפי גפן התלויים מחוץ לפרדס, וְתָלוּ בְּהוּ קִיטּוּפֵי – והיו תלויים בהם אשכולות ענבים, אָמַר לֵיהּ לְשַׁמְעֵיהּ – אמר רב אשי לשמשו, פּוּק חֲזִי – לך וראה, אִי דְיִשְׂרָאֵל הוּא – אם הגפנים שייכים ליהודי, לֹא תַּיְיתֵי – אל תביא לי מהם, וְאִי דְּכוּתִי הוּא – ואם הם שייכים לגוי, אַיְיתֵּי – הבא לי מהם. שַׁמְעֵיהּ הַהוּא כּוּתִי – שמע את הדברים גוי שהיה בפרדס, אֲתָא אָמַר לֵיהּ – בא ושאל את רב אשי, דְּכוּתִי שָׁרִי – וכי מותר לכם ליטול פירות של גוי בלא לשלם לו. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רב אשי, הָכֵי קָאָמֵינָא לֵיהּ – כך היתה כוונתי, אִי דְּכוּתִי הוּא – אם הפירות שייכים לגוי, אַיְיתֵי – הבא לי מהם, דְּשָׁקִיל דְּמֵי – כיון שהגוי יטול ממני ממון תמורת הפירות, וְאִי דְיִשְׂרָאֵל הוּא – אבל אם הפירות שייכים ליהודי, לֹא תַּיְיתֵי – אל תביא לי מהם, דְּלֹא שָׁקֵיל דְּמֵי – כיון שהיהודי לא ירצה ליטול ממון, אלא ליתנם במתנה, ואיני רוצה לקבל מתנות [יש אומרים שבאמת כך היתה כוונתו של רב אשי מתחילה, שהרי גזל הגוי אסור. ויש אומרים שפירות אלו התלויים מחוץ לגדר נחשבים הם כאבידה, מאחר ואינם משתמרים וכל אדם יכול ליטלם, ולכן מצד הדין היה מותר ליטלם ללא תשלום, ורק כדי שלא יהא חילול ה' פירש רב אשי לאותו גוי את כוונתו באופן שונה].
גּוּפָא – גוף הדין [שהובא לעיל] כך הוא, אָמַר שְׁמוּאֵל, דִּינָא דְּמַלְכוּתָא דִּינָא – דין המלכות הוא דין, ויש חובה לקיימו. אָמַר רָבָא, תֵּדַע – יש ראיה לכך שיש לדין המלכות תוקף של דין, דְּקָטְלֵי דִיקְלֵי – שהרי המלכות קוצצת דקלים השייכים לאנשים פרטיים, וְעָבְדֵי גִּישְׁרֵי – ועושים מהם גשרים לצורך בני אדם, וְעַבְרִינַן עֲלַיְיהוּ – ואנו עוברים על גשרים אלו ומשתמשים בהם, והיינו כיון שמותר למלכות לעשות כן [אך אין לומר שההיתר להשתמש בהם הוא כיון שהבעלים מתייאשים מהעצים שלהם, כיון שיאוש לבד אינו קונה ללא שינוי רשות או שינוי מעשה, וכאן הרי לא היה שינוי רשות, שהרי נשארים הדקלים ברשות הרבים, ואינם שייכים לאדם מסוים, ואף שינוי מעשה אין כאן, כיון שעדיין מכונים הם דקלים].
