יג וְהַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם אֲשֶׁ֖ר בְּכָל־יִשְׂרָאֵ֑ל הִֽתְיַצְּב֥וּ עָלָ֖יו מִכָּל־גְּבוּלָֽם׃ יד כִּֽי־עָזְב֣וּ הַלְוִיִּ֗ם אֶת־מִגְרְשֵׁיהֶם֙ וַֽאֲחֻזָּתָ֔ם וַיֵּֽלְכ֥וּ לִֽיהוּדָ֖ה וְלִירֽוּשָׁלִָ֑ם כִּֽי־הִזְנִיחָ֤ם יָֽרָבְעָם֙ וּבָנָ֔יו מִכַּהֵ֖ן לַֽיהוָֽה׃ טו וַיַּֽעֲמֶד־לוֹ֙ כֹּֽהֲנִ֔ים לַבָּמ֖וֹת וְלַשְּׂעִירִ֑ים וְלָֽעֲגָלִ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ טז וְאַֽחֲרֵיהֶ֗ם מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַנֹּֽתְנִים֙ אֶת־לְבָבָ֔ם לְבַקֵּ֕שׁ אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בָּ֚אוּ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לִזְבּ֕וֹחַ לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֽוֹתֵיהֶֽם׃ יז וַֽיְחַזְּקוּ֙ אֶת־מַלְכ֣וּת יְהוּדָ֔ה וַֽיְאַמְּצ֛וּ אֶת־רְחַבְעָ֥ם בֶּן־שְׁלֹמֹ֖ה לְשָׁנִ֣ים שָׁל֑וֹשׁ כִּ֣י הָֽלְכ֗וּ בְּדֶ֧רֶךְ דָּוִ֛יד וּשְׁלֹמֹ֖ה לְשָׁנִ֥ים שָׁלֽוֹשׁ׃ יח וַיִּֽקַּֽח־ל֤וֹ רְחַבְעָם֙ אִשָּׁ֔ה אֶת־מָ֣חֲלַ֔ת בַּת־יְרִימ֖וֹת בֶּן־דָּוִ֑יד אֲבִיהַ֕יִל בַּת־אֱלִיאָ֖ב בֶּן־יִשָֽׁי׃ יט וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ בָּנִ֑ים אֶת־יְע֥וּשׁ וְאֶת־שְׁמַרְיָ֖ה וְאֶת־זָֽהַם׃ כ וְאַֽחֲרֶ֣יהָ לָקַ֔ח אֶֽת־מַעֲכָ֖ה בַּת־אַבְשָׁל֑וֹם וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־אֲבִיָּה֙ וְאֶת־עַתַּ֔י וְאֶת־זִיזָ֖א וְאֶת־שְׁלֹמִֽית׃ כא וַיֶּֽאֱהַ֨ב רְחַבְעָ֜ם אֶת־מַֽעֲכָ֣ה בַת־אַבְשָׁל֗וֹם מִכָּל־נָשָׁיו֙ וּפִ֣ילַגְשָׁ֔יו כִּ֠י נָשִׁ֤ים שְׁמוֹנֶֽה־עֶשְׂרֵה֙ נָשָׂ֔א וּפִֽילַגְשִׁ֖ים שִׁשִּׁ֑ים וַיּ֗וֹלֶד עֶשְׂרִ֧ים וּשְׁמוֹנָ֛ה בָּנִ֖ים וְשִׁשִּׁ֥ים בָּנֽוֹת׃ כב וַיַּֽעֲמֵ֨ד לָרֹ֧אשׁ רְחַבְעָ֛ם אֶת־אֲבִיָּ֥ה בֶֽן־מַעֲכָ֖ה לְנָגִ֣יד בְּאֶחָ֑יו כִּ֖י לְהַמְלִיכֽוֹ׃ כג וַיָּבֶן֩ וַיִּפְרֹ֨ץ מִכָּל־בָּנָ֜יו לְֽכָל־אַרְצ֧וֹת יְהוּדָ֣ה וּבִנְיָמִ֗ן לְכֹל֙ עָרֵ֣י הַמְּצֻר֔וֹת וַיִּתֵּ֥ן לָהֶ֛ם הַמָּז֖וֹן לָרֹ֑ב וַיִּשְׁאַ֖ל הֲמ֥וֹן נָשִֽׁים׃
֍ ֍ ֍
(יג) וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֲשֶׁר בְּכָל יִשְׂרָאֵל הִתְיַצְּבוּ עָלָיו – על רחבעם, והצטרפו למלכותו, מִכָּל גְּבוּלָם שבשאר ערי ממלכת ישראל.
(יד) כִּי עָזְבוּ הַלְוִיִּם אֶת מִגְרְשֵׁיהֶם וַאֲחֻזָּתָם אשר בחלקם של עשרת השבטים שהיו תחת מלכות ירבעם בן נבט, וַיֵּלְכוּ לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִָם, כִּי הִזְנִיחָם יָרָבְעָם וּבָנָיו מִכַּהֵן לַיהוָה.
(טו) וַיַּעֲמֶד לוֹ ירבעם כֹּהֲנִים משאר שבטי ישראל לַבָּמוֹת, וְלַשְּׂעִירִים, וְלָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה.
(טז) וְאַחֲרֵיהֶם – נמשכו אחרי הכהנים והלויים אנשים נוספים מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, הַנֹּתְנִים אֶת לְבָבָם לְבַקֵּשׁ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, ולא יכלו לעובדו תחת מלכות ירבעם, ולכן בָּאוּ יְרוּשָׁלִַם, לִזְבּוֹחַ לַיהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם.
(יז) וַיְחַזְּקוּ אֶת מַלְכוּת יְהוּדָה, שנעשתה מלכות גדולה וחזקה עם בני אדם מרובים, וַיְאַמְּצוּ אֶת רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה להתחזק נגד ירבעם, לְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ – והיתה התחזקות זו שלש שנים, כִּי הָלְכוּ בְּדֶרֶךְ דָּוִיד וּשְׁלֹמֹה לְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ, ואחר כך כבר לא הלכו בדרך ה', ונחלשה מלכות רחבעם.
(יח) וַיִּקַּח לוֹ רְחַבְעָם אִשָּׁה, אֶת מָחֲלַת, בַּת יְרִימוֹת, בֶּן דָּוִיד המלך, כיון שרצה שהבן שיוולד ממנה ימלוך אחריו, בהיותו מצאצאי דוד המלך גם מצד אמו, אך היא לא ילדה לו בנים, ולכן לקח רחבעם גם את אֲבִיהַיִל, בַּת אֱלִיאָב, בֶּן יִשָׁי אבי דוד.
(יט) וַתֵּלֶד לוֹ אביהיל בָּנִים, אֶת יְעוּשׁ, וְאֶת שְׁמַרְיָה, וְאֶת זָהַם.
(כ) וְאַחֲרֶיהָ לָקַח אֶת מַעֲכָה בַּת אַבְשָׁלוֹם, והיא לא היתה מזרע המלכות, ולא היתה ראויה שבנה ימלוך אחרי רחבעם, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אֲבִיָּה, וְאֶת עַתַּי, וְאֶת זִיזָא, וְאֶת שְׁלֹמִית.
(כא) וַיֶּאֱהַב רְחַבְעָם אֶת מַעֲכָה בַת אַבְשָׁלוֹם מִכָּל נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו, כִּי נָשִׁים שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה נָשָׂא, שזהו מספר הנשים שמותר למלך לישא, וּפִילַגְשִׁים שִׁשִּׁים, וַיּוֹלֶד עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה בָּנִים וְשִׁשִּׁים בָּנוֹת.
(כב) וכיון שאהב את מעכה רצה שבנה הוא שימלוך אחריו, וַיַּעֲמֵד לָרֹאשׁ בית רְחַבְעָם אֶת אֲבִיָּה בֶן מַעֲכָה, לְנָגִיד בְּאֶחָיו, כִּי [-כדי] לְהַמְלִיכוֹ.
(כג) וַיָּבֶן – הבין רחבעם ששאר בניו עשויים למרוד במלכות אביה, ובפרט לאחר שימות רחבעם, וַיִּפְרֹץ מִכָּל בָּנָיו – פיזר את כל שאר בניו לְכָל אַרְצוֹת יְהוּדָה וּבִנְיָמִן, שיהיו ממונים לְכֹל עָרֵי הַמְּצֻרוֹת, וַיִּתֵּן לָהֶם הַמָּזוֹן לָרֹב, וַיִּשְׁאַל לצורך בניו הֲמוֹן נָשִׁים, כדי שמתוך כך יהיו שאר בניו עסוקים בערים שתחת שלטונם, ובהנהגת רוב נשיו ובני ביתו, ולא יתעוררו למרוד במלכותו של אביה.
