כא וַיִּתְחַזֵּ֣ק אֲבִיָּ֔הוּ וַיִּ֨שָּׂא־ל֔וֹ נָשִׁ֖ים אַרְבַּ֣ע עֶשְׂרֵ֑ה וַיּ֗וֹלֶד עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֨יִם֙ בָּנִ֔ים וְשֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה בָּנֽוֹת׃ כב וְיֶ֨תֶר֙ דִּבְרֵ֣י אֲבִיָּ֔ה וּדְרָכָ֖יו וּדְבָרָ֑יו כְּתוּבִ֕ים בְּמִדְרַ֖שׁ הַנָּבִ֥יא עִדּֽוֹ׃ כג וַיִּשְׁכַּ֨ב אֲבִיָּ֜ה עִם־אֲבֹתָ֗יו וַיִּקְבְּר֤וּ אֹתוֹ֙ בְּעִ֣יר דָּוִ֔יד וַיִּמְלֹ֛ךְ אָסָ֥א בְנ֖וֹ תַּחְתָּ֑יו בְּיָמָ֛יו שָֽׁקְטָ֥ה הָאָ֖רֶץ עֶ֥שֶׂר שָׁנִֽים׃ פרק יד א וַיַּ֤עַשׂ אָסָא֙ הַטּ֣וֹב וְהַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃ ב וַיָּ֛סַר אֶת־מִזְבְּח֥וֹת הַנֵּכָ֖ר וְהַבָּמ֑וֹת וַיְשַׁבֵּר֙ אֶת־הַמַּצֵּב֔וֹת וַיְגַדַּ֖ע אֶת־הָֽאֲשֵׁרִֽים׃ ג וַיֹּ֨אמֶר֙ לִֽיהוּדָ֔ה לִדְר֕וֹשׁ אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵיהֶ֑ם וְלַֽעֲשׂ֖וֹת הַתּוֹרָ֥ה וְהַמִּצְוָֽה׃ ד וַיָּ֨סַר֙ מִכָּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה אֶת־הַבָּמ֖וֹת וְאֶת־הַֽחַמָּנִ֑ים וַתִּשְׁקֹ֥ט הַמַּמְלָכָ֖ה לְפָנָֽיו׃ ה וַיִּ֛בֶן עָרֵ֥י מְצוּרָ֖ה בִּֽיהוּדָ֑ה כִּֽי־שָׁקְטָ֣ה הָאָ֗רֶץ וְאֵין־עִמּ֤וֹ מִלְחָמָה֙ בַּשָּׁנִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כִּֽי־הֵנִ֥יחַ יְהוָ֖ה לֽוֹ׃ ו וַיֹּ֨אמֶר לִֽיהוּדָ֜ה נִבְנֶ֣ה ׀ אֶת־הֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְנָסֵ֨ב חוֹמָ֣ה וּמִגְדָּלִים֮ דְּלָתַ֣יִם וּבְרִיחִים֒ עוֹדֶ֨נּוּ הָאָ֜רֶץ לְפָנֵ֗ינוּ כִּ֤י דָרַ֨שְׁנוּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ דָּרַ֕שְׁנוּ וַיָּ֥נַֽח לָ֖נוּ מִסָּבִ֑יב וַיִּבְנ֖וּ וַיַּצְלִֽיחוּ׃
֍ ֍ ֍
(כא) לאחר שאביה מלך יהודה ניצח את ירבעם מלך ישראל, ומת ירבעם במחלה, וַיִּתְחַזֵּק אֲבִיָּהוּ, וַיִּשָּׂא לוֹ נָשִׁים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה, וַיּוֹלֶד עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בָּנִים, וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה בָּנוֹת.
(כב) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּה, וּדְרָכָיו וּדְבָרָיו, כְּתוּבִים בְּמִדְרַשׁ הַנָּבִיא עִדּוֹ.
(כג) וַיִּשְׁכַּב אֲבִיָּה עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִיד, וַיִּמְלֹךְ אָסָא בְנוֹ תַּחְתָּיו, בְּיָמָיו שָׁקְטָה הָאָרֶץ ממלחמה עֶשֶׂר שָׁנִים.
פרק יד (א) וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב בדברים שבין אדם למקום, וְהַיָּשָׁר בדברים שבין אדם לחבירו, בְּעֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהָיו.
(ב) וַיָּסַר אֶת מִזְבְּחוֹת הַנֵּכָר שעליהם הקריבו רבים ובקביעות לעבודה זרה, וְהַבָּמוֹת שעליהם הקריבו יחידים ובאופן מקרי, וַיְשַׁבֵּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת, שעליהם נסכו שמן, וַיְגַדַּע אֶת הָאֲשֵׁרִים של עבודה זרה.
(ג) וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לִדְרוֹשׁ [-בלימוד תורה ועיונה] אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וְלַעֲשׂוֹת בפועל את הַתּוֹרָה שבכתב וְהַמִּצְוָה שבעל פה.
(ד) וַיָּסַר מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה אֶת הַבָּמוֹת, וְאֶת הַחַמָּנִים – צורות חמה העשויות לעבודה זרה, וַתִּשְׁקֹט הַמַּמְלָכָה לְפָנָיו, כי מלכי ישראל לא נלחמו עמו, וגם אחיו קיבלו את מלכותו כיון שהיה הבכור.
(ה) וכי שתשקוט הארץ גם ממרידות פנימיות, וַיִּבֶן עָרֵי מְצוּרָה בִּיהוּדָה, כִּי שָׁקְטָה הָאָרֶץ מבפנים, ולא הפריע לו איש ממלכותו בבניית הערים, וְאֵין עִמּוֹ מִלְחָמָה מבחוץ בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה, ואף שהיו אלו שנים שהיו בהן מלחמות בשאר הארצות, בארץ יהודה לא היתה מלחמה, כִּי הֵנִיחַ יְהֹוָה לוֹ.
(ו) וַיֹּאמֶר המלך אסא לִיהוּדָה [-לאנשי יהודה], הרי השקט שיש לנו כעת אינו בדרך הטבע אלא בדרך נס, ולא ידוע כמה זמן יימשך הדבר, ולכן עלינו להכין את עצמינו גם לזמן שלאחר הנס, שנתחזק בדרך הטבע, ולכן נִבְנֶה אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְנָסֵב חוֹמָה וּמִגְדָּלִים, דְּלָתַיִם וּבְרִיחִים, עוֹדֶנּוּ [-בזמן ש]הָאָרֶץ שקטה לְפָנֵינוּ, והשקט הזה הוא כִּי דָרַשְׁנוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, דָּרַשְׁנוּ וַיָּנַח לָנוּ מִסָּבִיב – כפי שהוספנו לדרוש את ה' כך הוסיף לנו ה' מנוחה, וַיִּבְנוּ, וַיַּצְלִיחוּ.
