ז וּבָעֵ֣ת הַהִ֗יא בָּ֚א חֲנָ֣נִי הָֽרֹאֶ֔ה אֶל־אָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו בְּהִשָּׁ֨עֶנְךָ֜ עַל־מֶ֤לֶךְ אֲרָם֙ וְלֹ֤א נִשְׁעַ֨נְתָּ֙ עַל־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־כֵּ֗ן נִמְלַ֛ט חֵ֥יל מֶֽלֶךְ־אֲרָ֖ם מִיָּדֶֽךָ׃ ח הֲלֹ֧א הַכּוּשִׁ֣ים וְהַלּוּבִ֗ים הָי֨וּ לְחַ֧יִל ׀ לָרֹ֛ב לְרֶ֥כֶב וּלְפָֽרָשִׁ֖ים לְהַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד וּבְהִשָּֽׁעֶנְךָ֥ עַל־יְהוָ֖ה נְתָנָ֥ם בְּיָדֶֽךָ׃ ט כִּ֣י יְהוָ֗ה עֵינָ֞יו מְשֹֽׁטְט֤וֹת בְּכָל־הָאָ֨רֶץ֙ לְ֠הִתְחַזֵּק עִם־לְבָבָ֥ם שָׁלֵ֛ם אֵלָ֖יו נִסְכַּ֣לְתָּ עַל־זֹ֑את כִּ֣י מֵעַ֔תָּה יֵ֥שׁ עִמְּךָ֖ מִלְחָמֽוֹת׃ י וַיִּכְעַ֨ס אָסָ֜א אֶל־הָֽרֹאֶ֗ה וַֽיִּתְּנֵ֨הוּ֙ בֵּ֣ית הַמַּהְפֶּ֔כֶת כִּֽי־בְזַ֥עַף עִמּ֖וֹ עַל־זֹ֑את וַיְרַצֵּ֥ץ אָסָ֛א מִן־הָעָ֖ם בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃ יא וְהִנֵּה֙ דִּבְרֵ֣י אָסָ֔א הָרִֽאשׁוֹנִ֖ים וְהָאַֽחֲרוֹנִ֑ים הִנָּ֤ם כְּתוּבִים֙ עַל־סֵ֣פֶר הַמְּלָכִ֔ים לִֽיהוּדָ֖ה וְיִשְׂרָאֵֽל׃ יב וַיֶּֽחֱלֶ֣א אָסָ֡א בִּשְׁנַת֩ שְׁלוֹשִׁ֨ים וָתֵ֤שַׁע לְמַלְכוּתוֹ֙ בְּרַגְלָ֔יו עַד־לְמַ֖עְלָה חָלְי֑וֹ וְגַם־בְּחָלְיוֹ֙ לֹֽא־דָרַ֣שׁ אֶת־יְהוָ֔ה כִּ֖י בָּרֹֽפְאִֽים׃ יג וַיִּשְׁכַּ֥ב אָסָ֖א עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיָּ֕מָת בִּשְׁנַ֛ת אַרְבָּעִ֥ים וְאַחַ֖ת לְמָלְכֽוֹ׃ יד וַיִּקְבְּרֻ֣הוּ בְקִבְרֹתָ֗יו אֲשֶׁ֣ר כָּֽרָה־לוֹ֮ בְּעִ֣יר דָּוִיד֒ וַיַּשְׁכִּיבֻ֗הוּ בַּמִּשְׁכָּב֙ אֲשֶׁ֤ר מִלֵּא֙ בְּשָׂמִ֣ים וּזְנִ֔ים מְרֻקָּחִ֖ים בְּמִרְקַ֣חַת מַֽעֲשֶׂ֑ה וַיִּשְׂרְפוּ־ל֥וֹ שְׂרֵפָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה עַד־לִמְאֹֽד׃
֍ ֍ ֍
(ז) וּבָעֵת הַהִיא, לאחר שעזר מלך ארם לאסא מלך יהודה, בָּא חֲנָנִי הָרֹאֶה אֶל אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מה שעלה עליך חיל ארם יחד עם בעשא מלך ישראל למלחמה, היה כדי לתת את מלך ארם בידך, אם היית בוטח בה', אך עתה, בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל מֶלֶךְ אֲרָם, וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ אֲרָם מִיָּדֶךָ.
(ח) והוסיף ושאלו מדוע יראת מפניהם, ואם מפני שהיו הם שני מלכים, הֲלֹא הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים גם הם שני מלכויות, ואם יראת מפני שהיה להם חייל גדול, הרי גם הכושים והלובים הָיוּ לְחַיִל לָרֹב, לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים לְהַרְבֵּה מְאֹד, וּבְהִשָּׁעֶנְךָ עַל יְהֹוָה, נְתָנָם בְּיָדֶךָ.
(ט) והטעם שעלו עליך שני המלכים הללו למלחמה היה בהשגחה מיוחדת מאת ה', כִּי יְהֹוָה עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ, לְהִתְחַזֵּק עִם לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו – ורצה לנסותך אם לבבך שלם עמו, וכדי שאם יהיה לבבך שלם יפיל לפניך גויים גדולים, נִסְכַּלְתָּ עַל זֹאת, שלא הבנת את רצון ה', כִּי מֵעַתָּה, שלא בטחת בה', יעזבך ה' בדרכי הטבע, יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת, ותצטרך לזרוע בשר.
(י) וַיִּכְעַס אָסָא אֶל הָרֹאֶה, כיון שלא אמר לו זאת בנבואה, אלא בדרך תוכחה, מצד השכל והאמונה, וַיִּתְּנֵהוּ בֵּית הַמַּהְפֶּכֶת – בבית הסוהר, ואמנם אם היה מוכיחו בנחת ובדרך כבוד היה אסא מקבל ממנו את דבריו, אך הטעם שכעס עליו היה כִּי בְזַעַף עִמּוֹ עַל זֹאת – אמר לו את הדברים בזעף, וכמרים יד במלך, וגם קיבץ עמו אנשים מן העם שיעמדו עמו נגד המלך, וַיְרַצֵּץ אָסָא מִן הָעָם בָּעֵת הַהִיא, כעונש על כך שעמדו נגדו.
(יא) וְהִנֵּה דִּבְרֵי אָסָא הָרִאשׁוֹנִים – קודם מעשה זה, וְהָאַחֲרוֹנִים, לאחר שטעה קצת בהנהגתו, הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר הַמְּלָכִים לִיהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל.
(יב) וַיֶּחֱלֶא אָסָא בִּשְׁנַת שְׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע לְמַלְכוּתוֹ, והתחיל החולי בְּרַגְלָיו, ועלה עַד לְמַעְלָה חָלְיוֹ, וְגַם בְּחָלְיוֹ לֹא דָרַשׁ רק אֶת יְהֹוָה, כי לא היה בטחונו שלם לגמרי בה', כִּי דרש גם בָּרֹפְאִים.
(יג) וַיִּשְׁכַּב אָסָא עִם אֲבֹתָיו, וַיָּמָת בִּשְׁנַת אַרְבָּעִים וְאַחַת לְמָלְכוֹ.
(יד) וַיִּקְבְּרֻהוּ בְקִבְרֹתָיו אֲשֶׁר כָּרָה [-חפר] לוֹ בְּעִיר דָּוִיד, וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים [-מינים שונים של בשמים] מְרֻקָּחִים [-מעורבים] בְּמִרְקַחַת מַעֲשֶׂה, וַיִּשְׂרְפוּ לוֹ שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה עַד לִמְאֹד של בשמים ממינים שונים, לריח טוב.
