ד וַיֵּ֥שֶׁב יְהֽוֹשָׁפָ֖ט בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וַיָּ֜שָׁב וַיֵּצֵ֣א בָעָ֗ם מִבְּאֵ֥ר שֶׁ֨בַע֙ עַד־הַ֣ר אֶפְרַ֔יִם וַיְשִׁיבֵ֕ם אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֽוֹתֵיהֶֽם׃ ה וַיַּֽעֲמֵ֨ד שֹֽׁפְטִ֜ים בָּאָ֗רֶץ בְּכָל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת לְעִ֥יר וָעִֽיר׃ ו וַיֹּ֣אמֶר אֶל־הַשֹּֽׁפְטִ֗ים רְאוּ֙ מָֽה־אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים כִּ֣י לֹ֧א לְאָדָ֛ם תִּשְׁפְּט֖וּ כִּ֣י לַֽיהוָ֑ה וְעִמָּכֶ֖ם בִּדְבַ֥ר מִשְׁפָּֽט׃ ז וְעַתָּ֕ה יְהִ֥י פַֽחַד־יְהוָ֖ה עֲלֵיכֶ֑ם שִׁמְר֣וּ וַֽעֲשׂ֔וּ כִּֽי־אֵ֞ין עִם־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ עַוְלָ֛ה וּמַשֹּׂ֥א פָנִ֖ים וּמִקַּח־שֹֽׁחַד׃
֍ ֍ ֍
(ד) וַיֵּשֶׁב יְהוֹשָׁפָט בִּירוּשָׁלִָם, וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא בָעָם מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד הַר אֶפְרַיִם, וַיְשִׁיבֵם אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, במצוות שבין אדם למקום, באמונות ודעות ומעשים.
(ה) וַיַּעֲמֵד שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ לדון בדינים שבין אדם לחבירו, בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת, לְעִיר וָעִיר.
(ו) וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים, רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים, כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַיהוָה, כי כל עוול שעושים לבעל הדין הרי זה כאילו עושים אותו לה', וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט – ה' עמכם לשפוט, ועליכם להזהר בשבתכם לדין.
(ז) וְעַתָּה, שה' נמצא עם הדיינים ועם בעלי הדין, יְהִי פַחַד יְהֹוָה עֲלֵיכֶם, שִׁמְרוּ על מצוות לא תעשה המיוחדות לדיינים, כמו שלא לקחת שוחד ולא להכיר פנים, וַעֲשׂוּ מצוות עשה, כמו בצדק תשפוט עמיתך, כִּי אֵין עִם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה, וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד, וכיון שהוא נחשב כביכול עם בעלי הדין, לא שייך לשאת פנים לאחד מבעלי הדין יותר מלחבירו, וכיון שהוא נחשב עם הדיינים, לא יתכן לקחת שוחד.
