כ וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֵּֽצְא֖וּ לְמִדְבַּ֣ר תְּק֑וֹעַ וּבְצֵאתָ֞ם עָמַ֣ד יְהֽוֹשָׁפָ֗ט וַיֹּ֨אמֶר֙ שְׁמָע֗וּנִי יְהוּדָה֙ וְיֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם הַֽאֲמִ֜ינוּ בַּֽיהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וְתֵ֣אָמֵ֔נוּ הַֽאֲמִ֥ינוּ בִנְבִיאָ֖יו וְהַצְלִֽיחוּ׃ כא וַיִּוָּעַץ֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיַּֽעֲמֵ֤ד מְשֹֽׁרְרִים֙ לַֽיהוָ֔ה וּֽמְהַלְלִ֖ים לְהַדְרַת־קֹ֑דֶשׁ בְּצֵאת֙ לִפְנֵ֣י הֶֽחָל֔וּץ וְאֹֽמְרִים֙ הוֹד֣וּ לַֽיהוָ֔ה כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ׃ כב וּבְעֵת֩ הֵחֵ֨לּוּ בְרִנָּ֜ה וּתְהִלָּ֗ה נָתַ֣ן יְהוָ֣ה ׀ מְ֠אָֽרְבִים עַל־בְּנֵ֨י עַמּ֜וֹן מוֹאָ֧ב וְהַר־שֵׂעִ֛יר הַבָּאִ֥ים לִֽיהוּדָ֖ה וַיִּנָּגֵֽפוּ׃ כג וַ֠יַּֽעַמְדוּ בְּנֵ֨י עַמּ֧וֹן וּמוֹאָ֛ב עַל־יֹֽשְׁבֵ֥י הַר־שֵׂעִ֖יר לְהַֽחֲרִ֣ים וּלְהַשְׁמִ֑יד וּכְכַלּוֹתָם֙ בְּיֽוֹשְׁבֵ֣י שֵׂעִ֔יר עָֽזְר֥וּ אִישׁ־בְּרֵעֵ֖הוּ לְמַשְׁחִֽית׃ כד וִֽיהוּדָ֛ה בָּ֥א עַל־הַמִּצְפֶּ֖ה לַמִּדְבָּ֑ר וַיִּפְנוּ֙ אֶל־הֶ֣הָמ֔וֹן וְהִנָּ֧ם פְּגָרִ֛ים נֹֽפְלִ֥ים אַ֖רְצָה וְאֵ֥ין פְּלֵיטָֽה׃
֍ ֍ ֍
(כ) וַיַּשְׁכִּימוּ יהושפט מלך יהודה וכל ישראל בַבֹּקֶר, וַיֵּצְאוּ לְמִדְבַּר תְּקוֹעַ, וּבְצֵאתָם עָמַד יְהוֹשָׁפָט וַיֹּאמֶר, שְׁמָעוּנִי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, אינכם צריכים כעת גבורה וחוזק למלחמה, אלא רק הַאֲמִינוּ בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְתֵאָמֵנוּ – ובכך יקיים ה' את הבטחתו לכם, הַאֲמִינוּ בִנְבִיאָיו, שאמרו בשם ה' שלא נעשה מאומה, וְהַצְלִיחוּ בזכות אמונה זו.
(כא) וַיִּוָּעַץ אֶל הָעָם – ובמקום העצה הנצרכת בעת המלחמה, וַיַּעֲמֵד יהושפט מְשֹׁרְרִים לַיהוָה, השרים את תהילת ה' בעצמו מצד שהוא בורא העולם, וּמְהַלְלִים אותו מצד שהוא משגיח על ישראל בהשגחה פרטית, לְהַדְרַת קֹדֶשׁ – ומתראה לפניהם בהדרו בְּצֵאת – בכך שהוא יוצא לִפְנֵי הֶחָלוּץ למלחמה באויביהם, וְאֹמְרִים, הוֹדוּ לַיהוָה, שאינו יוצא כדי להרע לאומות העולם אלא כדי להיטיב עם ישראל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ – חסדו קיים עליהם לעולם.
(כב) וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה, החל ה' להפיל את אויביהם לפניהם, כיון שהיו שם שלשה עמים, שהם עמון ומואב ושעיר, שהיו שונאים זה לזה, והתאחדו כעת רק כדי להלחם בישרא, ובאותה שעה נָתַן יְהֹוָה מְאָרְבִים עַל בְּנֵי עַמּוֹן, והמארבים היו מוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר עצמם הַבָּאִים לִיהוּדָה, שהתאחדו להלחם בבני עמון, וַיִּנָּגֵפוּ.
(כג) ולאחר שראו המואבים שנחלשו בני עמון, רצו להרוג גם את בני שעיר, ולכן השלימו עם אותם מועטים מבני עמון שנשארו, וַיַּעַמְדוּ בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב עַל יֹשְׁבֵי הַר שֵׂעִיר, לְהַחֲרִים וּלְהַשְׁמִיד את בני שעיר לגמרי, שלא ישארו מהם אפילו מועטים, וּכְכַלּוֹתָם להרוג בְּיוֹשְׁבֵי שֵׂעִיר, הרגו בני מואב גם את אותם מעטים מבני עמון שנשארו, והתברר להם כי עָזְרוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ – מה שעזרו שעיר למואב, וכן מה שעזרו עמון למואב, היה להם לְמַשְׁחִית, כי בדרך זו הרגו בני מואב את בני עמון ובני שעיר.
(כד) וִיהוּדָה בָּא עַל הַמִּצְפֶּה לַמִּדְבָּר, וַיִּפְנוּ אֶל הֶהָמוֹן, וְהִנָּם פְּגָרִים נֹפְלִים אַרְצָה, וְאֵין פְּלֵיטָה.
