ז וּמֵֽאֱלֹהִ֗ים הָֽיְתָה֙ תְּבוּסַ֣ת אֲחַזְיָ֔הוּ לָב֖וֹא אֶל־יוֹרָ֑ם וּבְבֹא֗וֹ יָצָ֤א עִם־יְהוֹרָם֙ אֶל־יֵה֣וּא בֶן־נִמְשִׁ֔י אֲשֶׁ֣ר מְשָׁח֣וֹ יְהוָ֔ה לְהַכְרִ֖ית אֶת־בֵּ֥ית אַחְאָֽב׃ ח וַיְהִ֕י כְּהִשָּׁפֵ֥ט יֵה֖וּא עִם־בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וַיִּמְצָא֩ אֶת־שָׂרֵ֨י יְהוּדָ֜ה וּבְנֵ֨י אֲחֵ֧י אֲחַזְיָ֛הוּ מְשָֽׁרְתִ֥ים לַֽאֲחַזְיָ֖הוּ וַיַּֽהַרְגֵֽם׃ ט וַיְבַקֵּשׁ֩ אֶת־אֲחַזְיָ֨הוּ וַֽיִּלְכְּדֻ֜הוּ וְה֧וּא מִתְחַבֵּ֣א בְשֹֽׁמְר֗וֹן וַיְבִאֻ֣הוּ אֶל־יֵהוּא֮ וַיְמִיתֻהוּ֒ וַֽיִּקְבְּרֻ֔הוּ כִּ֤י אָֽמְרוּ֙ בֶּן־יְהֽוֹשָׁפָ֣ט ה֔וּא אֲשֶׁר־דָּרַ֥שׁ אֶת־יְהוָ֖ה בְּכָל־לְבָב֑וֹ וְאֵין֙ לְבֵ֣ית אֲחַזְיָ֔הוּ לַעְצֹ֥ר כֹּ֖חַ לְמַמְלָכָֽה׃ י וַֽעֲתַלְיָ֨הוּ֙ אֵ֣ם אֲחַזְיָ֔הוּ רָֽאֲתָ֖ה כִּ֣י מֵ֣ת בְּנָ֑הּ וַתָּ֗קָם וַתְּדַבֵּ֛ר אֶת־כָּל־זֶ֥רַע הַמַּמְלָכָ֖ה לְבֵ֥ית יְהוּדָֽה׃ יא וַתִּקַּח֩ יְהֽוֹשַׁבְעַ֨ת בַּת־הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־יוֹאָ֣שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֗הוּ וַתִּגְנֹ֤ב אֹתוֹ֙ מִתּ֤וֹךְ בְּנֵֽי־הַמֶּ֨לֶךְ֙ הַמּ֣וּמָתִ֔ים וַתִּתֵּ֥ן אֹת֛וֹ וְאֶת־מֵֽינִקְתּ֖וֹ בַּֽחֲדַ֣ר הַמִּטּ֑וֹת וַתַּסְתִּירֵ֡הוּ יְהֽוֹשַׁבְעַ֣ת בַּת־הַמֶּ֣לֶךְ יְהוֹרָ֡ם אֵשֶׁת֩ יְהֽוֹיָדָ֨ע הַכֹּהֵ֜ן כִּ֣י הִיא֩ הָֽיְתָ֨ה אֲח֧וֹת אֲחַזְיָ֛הוּ מִפְּנֵ֥י עֲתַלְיָ֖הוּ וְלֹ֥א הֱמִיתָֽתְהוּ׃ יב וַיְהִ֤י אִתָּם֙ בְּבֵ֣ית הָֽאֱלֹהִ֔ים מִתְחַבֵּ֖א שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וַֽעֲתַלְיָ֖ה מֹלֶ֥כֶת עַל־הָאָֽרֶץ׃
֍ ֍ ֍
(ז) וּמֵאֱלֹהִים – ובהשגחה פרטית מאת ה' הָיְתָה תְּבוּסַת אֲחַזְיָהוּ מלך יהודה, לָבוֹא אֶל יוֹרָם מלך ישראל, וּבְבֹאוֹ יָצָא עִם יְהוֹרָם אֶל יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי, אֲשֶׁר מְשָׁחוֹ יְהֹוָה למלך כדי לְהַכְרִית אֶת בֵּית אַחְאָב, וכיון שאמו של אחזיהו היתה מבית אחאב, היה גם הוא בכלל הגזירה.
(ח) וַיְהִי כְּהִשָּׁפֵט יֵהוּא עִם בֵּית אַחְאָב, וַיִּמְצָא אֶת שָׂרֵי יְהוּדָה, וּבְנֵי אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מְשָׁרְתִים לַאֲחַזְיָהוּ, וַיַּהַרְגֵם.
(ט) וַיְבַקֵּשׁ יהוא אֶת אֲחַזְיָהוּ, וַיִּלְכְּדֻהוּ וְהוּא מִתְחַבֵּא בְשֹׁמְרוֹן, וַיְבִאֻהוּ אֶל יֵהוּא, וַיְמִיתֻהוּ, וַיִּקְבְּרֻהוּ, כִּי אָמְרוּ שראוי לכבדו ולקוברו, כי בֶּן יְהוֹשָׁפָט הוּא, אֲשֶׁר דָּרַשׁ אֶת יְהֹוָה בְּכָל לְבָבוֹ. וְאֵין לְבֵית אֲחַזְיָהוּ לַעְצֹר כֹּחַ לְמַמְלָכָה – לא נשאר לבית אחזיהו מי שראוי לתפוס את המלכות, כי בני אחי אחזיהו הומתו על ידי יהוא.
(י) וַעֲתַלְיָהוּ, בתו של אחאב מלך ישראל, שהיתה אֵם אֲחַזְיָהוּ מלך יהודה, רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ, ורצתה למלוך בעצמה, וַתָּקָם וַתְּדַבֵּר – המיתה בדבר, על ידי סם המוות, אֶת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה לְבֵית יְהוּדָה, כדי שתוכל למלוך על העם ללא ערעור, והיה זה מאת ה', כי כולם היו מזרע אחאב.
(יא) וַתִּקַּח יְהוֹשַׁבְעַת בַּת הַמֶּלֶךְ יהורם אֶת יוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ אחיה, וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמּוּמָתִים, וַתִּתֵּן אֹתוֹ וְאֶת מֵינִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת – בבית המקדש, במקום שנקרא 'חדר המיטות' על שם מאורע זה, וַתַּסְתִּירֵהוּ יְהוֹשַׁבְעַת שהיתה בַּת הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם, אֵשֶׁת יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן הגדול, כִּי הִיא הָיְתָה אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ, והסתירה אותו מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ, וְלֹא הֱמִיתָתְהוּ.
(יב) וַיְהִי אִתָּם בְּבֵית הָאֱלֹהִים, כי שם גר יהוידע הכהן הגדול עם יהושבעת אשתו, ושם החביאו את יואש, מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים, וַעֲתַלְיָה מֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ.
