ז וְאִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֗ים בָּ֤א אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הַמֶּ֕לֶךְ אַל־יָב֥וֹא עִמְּךָ֖ צְבָ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י אֵ֤ין יְהוָה֙ עִם־יִשְׂרָאֵ֔ל כֹּ֖ל בְּנֵ֥י אֶפְרָֽיִם׃ ח כִּ֚י אִם־בֹּ֣א אַתָּ֔ה עֲשֵׂ֖ה חֲזַ֣ק לַמִּלְחָמָ֑ה יַכְשִֽׁילְךָ֤ הָֽאֱלֹהִים֙ לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֔ב כִּ֥י יֶשׁ־כֹּ֛חַ בֵּֽאלֹהִ֖ים לַעְז֥וֹר וּלְהַכְשִֽׁיל׃ ט וַיֹּ֤אמֶר אֲמַצְיָ֨הוּ֙ לְאִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים וּמַֽה־לַּעֲשׂוֹת֙ לִמְאַ֣ת הַכִּכָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִגְד֣וּד יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר֙ אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים יֵ֚שׁ לַֽיהוָ֔ה לָ֥תֶת לְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מִזֶּֽה׃ י וַיַּבְדִּילֵ֣ם אֲמַצְיָ֗הוּ לְהַגְּדוּד֙ אֲשֶׁר־בָּ֤א אֵלָיו֙ מֵֽאֶפְרַ֔יִם לָלֶ֖כֶת לִמְקוֹמָ֑ם וַיִּ֨חַר אַפָּ֤ם מְאֹד֙ בִּֽיהוּדָ֔ה וַיָּשׁ֥וּבוּ לִמְקוֹמָ֖ם בָּֽחֳרִי־אָֽף׃
֍ ֍ ֍
(ז) וְאִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלָיו [-אל אמציהו] לֵאמֹר, הַמֶּלֶךְ, אַל יָבוֹא עִמְּךָ צְבָא יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין ה' עִם יִשְׂרָאֵל כֹּל בְּנֵי אֶפְרָיִם, וכפי שהכהן משוח המלחמה מכריז שכל מי שירא מעבירות שבידו ישוב לביתו.
(ח) והוסיף ואמר לו, ואם אינך סומך על עזרת ה', אלא רק על ריבוי כח וגבורה בדרך הטבע, כִּי אִם בֹּא אַתָּה – אם תרצה לבוא בכחך, עֲשֵׂה חֲזַק לַמִּלְחָמָה – תעשה תחבולות ותתחזק ברוב עם, אך לא יעזור לך הדבר, כי יַכְשִׁילְךָ הָאֱלֹהִים לִפְנֵי אוֹיֵב, כי כל ענינם של ישראל אינו נעשה לפי חוקי הטבע, אלא רק על ידי ה', כִּי יֶשׁ כֹּחַ בֵּאלֹהִים לַעְזוֹר לבוטחים בו, וּלְהַכְשִׁיל את הסומכים על זרוע בשר.
(ט) וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָהוּ לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, כיון שמי ששוכר פועל ואירע לו אונס שמחמתו אינו זקוק למלאכתו רשאי לחזור בו, וכאן היה זה אונס, כיון שלא העלה על דעתו שיאמר לו הנביא לשלוח אותם בחזרה, יכול הוא לחזור בו, ולדרוש מהם בחזרה את הכסף ששילם להם, וּמַה לַּעֲשׂוֹת לִמְאַת הַכִּכָּר אֲשֶׁר נָתַתִּי לִגְדוּד יִשְׂרָאֵל, ובודאי לא ירצו להחזיר לי את הממון. וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים, השאר את הכסף אצלם, כי יֵשׁ לַה' לָתֶת לְךָ הַרְבֵּה יותר מִזֶּה.
(י) וַיַּבְדִּילֵם אֲמַצְיָהוּ לְהַגְּדוּד אֲשֶׁר בָּא אֵלָיו מֵאֶפְרַיִם, לָלֶכֶת לִמְקוֹמָם. וַיִּחַר אַפָּם מְאֹד בִּיהוּדָה, כיון שחשבו שאנשי יהודה הסיתו את אמציהו המלך לשלוח אותם לארצם משנאתם אותם, וַיָּשׁוּבוּ לִמְקוֹמָם בָּחֳרִי אָף.
