יא וַֽאֲמַצְיָ֨הוּ֙ הִתְחַזַּ֔ק וַיִּנְהַג֙ אֶת־עַמּ֔וֹ וַיֵּ֖לֶךְ גֵּ֣יא הַמֶּ֑לַח וַיַּ֥ךְ אֶת־בְּנֵֽי־שֵׂעִ֖יר עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִֽים׃ יב וַֽעֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֜ים חַיִּ֗ים שָׁבוּ֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְבִיא֖וּם לְרֹ֣אשׁ הַסָּ֑לַע וַיַּשְׁלִיכ֥וּם מֵֽרֹאשׁ־הַסֶּ֖לַע וְכֻלָּ֥ם נִבְקָֽעוּ׃ יג וּבְנֵ֣י הַגְּד֗וּד אֲשֶׁ֨ר הֵשִׁ֤יב אֲמַצְיָ֨הוּ֙ מִלֶּ֤כֶת עִמּוֹ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וַֽיִּפְשְׁטוּ֙ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה מִשֹּֽׁמְר֖וֹן וְעַד־בֵּ֣ית חוֹר֑וֹן וַיַּכּ֤וּ מֵהֶם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַיָּבֹ֖זּוּ בִּזָּ֥ה רַבָּֽה׃ יד וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵ֨י ב֤וֹא אֲמַצְיָ֨הוּ֙ מֵֽהַכּ֣וֹת אֶת־אֲדוֹמִ֔ים וַיָּבֵ֗א אֶת־אֱלֹהֵי֙ בְּנֵ֣י שֵׂעִ֔יר וַיַּֽעֲמִידֵ֥ם ל֖וֹ לֵֽאלֹהִ֑ים וְלִפְנֵיהֶ֥ם יִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְלָהֶ֥ם יְקַטֵּֽר׃ טו וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בַּֽאֲמַצְיָ֑הוּ וַיִּשְׁלַ֤ח אֵלָיו֙ נָבִ֔יא וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לָ֤מָּה דָרַ֨שְׁתָּ֙ אֶת־אֱלֹהֵ֣י הָעָ֔ם אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־הִצִּ֥ילוּ אֶת־עַמָּ֖ם מִיָּדֶֽךָ׃ טז וַיְהִ֣י ׀ בְּדַבְּר֣וֹ אֵלָ֗יו וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַלְיוֹעֵ֤ץ לַמֶּ֨לֶךְ֙ נְתַנּ֔וּךָ חֲדַל־לְךָ֖ לָ֣מָּה יַכּ֑וּךָ וַיֶּחְדַּ֣ל הַנָּבִ֗יא וַיֹּ֨אמֶר֙ יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יָעַ֤ץ אֱלֹהִים֙ לְהַשְׁחִיתֶ֔ךָ כִּֽי־עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וְלֹ֥א שָׁמַ֖עְתָּ לַֽעֲצָתִֽי׃
֍ ֍ ֍
(יא) וַאֲמַצְיָהוּ הִתְחַזַּק על ידי ששמע בקול נביא ה' להרחיק את אנשי הצבא ששכר מאפרים, וַיִּנְהַג אֶת עַמּוֹ, וַיֵּלֶךְ גֵּיא הַמֶּלַח, וַיַּךְ אֶת בְּנֵי שֵׂעִיר עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים.
(יב) וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיִּים שָׁבוּ בְּנֵי יְהוּדָה, וַיְבִיאוּם לְרֹאשׁ הַסָּלַע, וַיַּשְׁלִיכוּם מֵרֹאשׁ הַסֶּלַע, וְכֻלָּם נִבְקָעוּ [אמנם דבר זה היה שלא כדין, כיון שגם במלחמה אין רשות להרוג בדרך אכזריות, ולכן נענשו שהכו בהם גדודי אפרים].
(יג) וּבְנֵי הַגְּדוּד מבני אפרים אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה, כעסו על אנשי יהודה בחושבם שהם הסיתו את אמציהו המלך לשלחם לבתיהם, וַיִּפְשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה, מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד בֵּית חוֹרוֹן, וַיַּכּוּ מֵהֶם [מבני יהודה] שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה.
(יד) וַיְהִי אַחֲרֵי בוֹא אֲמַצְיָהוּ מֵהַכּוֹת אֶת אֲדוֹמִים, וַיָּבֵא אֶת אֱלֹהֵי בְּנֵי שֵׂעִיר אשר הכה במלחמה, וַיַּעֲמִידֵם לוֹ לֵאלֹהִים, וְלִפְנֵיהֶם יִשְׁתַּחֲוֶה, וְלָהֶם יְקַטֵּר.
(טו) וַיִּחַר אַף ה' בַּאֲמַצְיָהוּ, וַיִּשְׁלַח אֵלָיו נָבִיא, וַיֹּאמֶר לוֹ, לָמָּה דָרַשְׁתָּ אֶת אֱלֹהֵי הָעָם אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ אֶת עַמָּם מִיָּדֶךָ, והיה לך להבין שאין בהם כל כח, ומדוע עבדתם.
(טז) וַיְהִי בְּדַבְּרוֹ אֵלָיו, כיון שלא אמר כן בדרך נבואה אלא בדרך תוכחה, וַיֹּאמֶר לוֹ אמציהו, הַלְיוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ נְתַנּוּךָ, חֲדַל לְךָ מלדבר דברים אלו, לָמָּה תגרום שיַכּוּךָ. וַיֶּחְדַּל הַנָּבִיא מלהוכיחו, וַיֹּאמֶר, לא אמרתי כן מליבי, אלא יָדַעְתִּי בנבואה כִּי יָעַץ אֱלֹהִים לְהַשְׁחִיתֶךָ כעונש על כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, ומחמת כן אמרתי לך דרך עצה שתחזור בתשובה ותינצל, וְלֹא שָׁמַעְתָּ לַעֲצָתִי.
