יז וַיִּוָּעַ֗ץ אֲמַצְיָ֨הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה וַ֠יִּשְׁלַח אֶל־יוֹאָ֨שׁ בֶּן־יְהֽוֹאָחָ֧ז בֶּן־יֵה֛וּא מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לְךָ֖ נִתְרָאֶ֥ה פָנִֽים׃ יח וַיִּשְׁלַ֞ח יוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־אֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֮ לֵאמֹר֒ הַח֜וֹחַ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֗וֹן שָׁ֠לַח אֶל־הָאֶ֜רֶז אֲשֶׁ֤ר בַּלְּבָנוֹן֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָֽה־אֶת־בִּתְּךָ֥ לִבְנִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וַֽתַּעֲבֹ֞ר חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וַתִּרְמֹ֖ס אֶת־הַחֽוֹחַ׃ יט אָמַ֗רְתָּ הִנֵּ֤ה הִכִּ֨יתָ֙ אֶת־אֱד֔וֹם וּנְשָֽׂאֲךָ֥ לִבְּךָ֖ לְהַכְבִּ֑יד עַתָּה֙ שְׁבָ֣ה בְּבֵיתֶ֔ךָ לָ֤מָּה תִתְגָּרֶה֙ בְּרָעָ֔ה וְנָ֣פַלְתָּ֔ אַתָּ֖ה וִֽיהוּדָ֥ה עִמָּֽךְ׃ כ וְלֹֽא־שָׁמַ֣ע אֲמַצְיָ֔הוּ כִּ֤י מֵהָֽאֱלֹהִים֙ הִ֔יא לְמַ֖עַן תִּתָּ֣ם בְּיָ֑ד כִּ֣י דָֽרְשׁ֔וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֥י אֱדֽוֹם׃
֍ ֍ ֍
(יז) לאחר שנגזרה הגזירה על אמציהו להענש, אירע הדבר על ידי שרצה לנקום במלכות ישראל על כך שפשטו גדודי אפרים על ערי יהודה והשחיתו בהם, וַיִּוָּעַץ אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה כיצד לנקום על כך, וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אין זו גבורה לפשוט על עם שקט ולהרוג בו ללא מלחמה, אלא לְךָ נִתְרָאֶה פָנִים – בא ונלחם בשדה הקרב, ונראה ידו של מי תגבר.
(יח) וַיִּשְׁלַח יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֵאמֹר, את המשל שהיה מורגל בפיבם על חמור בן שכם שרצה לישא לאשה את דינה בת יעקב אבינו, הַחוֹחַ [-הקוץ] אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, לֵאמֹר, תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה. וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וַתִּרְמֹס אֶת הַחוֹחַ, והנמשל הוא להצעתו של חמור אבי שכם ליעקב אבינו, שיתן לו את בתו דינה, והשבטים המשולים לחיות השדה הרגו את שכם ואת חמור ואת כל העיר שכם, וכך אמציה מלך יהודה בכך שהוא מתגרה במלך ישראל, יגרום מפלה והריגה לכל אנשי יהודה.
(יט) המשיך יואש ואמר לאמציהו, אָמַרְתָּ בליבך, הִנֵּה הִכִּיתָ אֶת אֱדוֹם במלחמה, וּנְשָׂאֲךָ לִבְּךָ לְהַכְבִּיד – ומחמת כן אתה מתגאה בלבך ורוצה להתכבד במלחמה נוספת, עַתָּה שְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, ובכך תישאר בכבודך על כך שניצחת את אדום, לָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה, וְנָפַלְתָּ אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ.
(כ) וְלֹא שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ לדברי יואש, כִּי מֵהָאֱלֹהִים הִיא – היה זה עונש מאת ה', לְמַעַן תִּתָּם בְּיָד – בידיו של יואש מלך ישראל, כִּי דָרְשׁוּ מלך יהודה ואנשיו אֵת אֱלֹהֵי אֱדוֹם.
