כא וַיַּ֨עַל יוֹאָ֤שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּתְרָא֣וּ פָנִ֔ים ה֖וּא וַֽאֲמַצְיָ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה בְּבֵ֥ית שֶׁ֖מֶשׁ אֲשֶׁ֥ר לִֽיהוּדָֽה׃ כב וַיִּנָּ֥גֶף יְהוּדָ֖ה לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֖סוּ אִ֥ישׁ לְאֹֽהָלָֽיו׃ כג וְאֵת֩ אֲמַצְיָ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה בֶּן־יוֹאָ֣שׁ בֶּן־יְהֽוֹאָחָ֗ז תָּפַ֛שׂ יוֹאָ֥שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ וַיְבִיאֵ֨הוּ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיִּפְרֹ֞ץ בְּחוֹמַ֣ת יְרֽוּשָׁלִַ֗ם מִשַּׁ֤עַר אֶפְרַ֨יִם֙ עַד־שַׁ֣עַר הַפּוֹנֶ֔ה אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אַמָּֽה׃ כד וְכָֽל־הַזָּהָ֣ב וְהַכֶּ֡סֶף וְאֵ֣ת כָּל־הַ֠כֵּלִים הַנִּמְצְאִ֨ים בְּבֵית־הָֽאֱלֹהִ֜ים עִם־עֹבֵ֣ד אֱד֗וֹם וְאֶת־אֽוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְאֵ֖ת בְּנֵ֣י הַתַּֽעֲרֻב֑וֹת וַיָּ֖שָׁב שֹֽׁמְרֽוֹן׃ כה וַיְחִ֨י אֲמַצְיָ֤הוּ בֶן־יוֹאָשׁ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה אַֽחֲרֵ֣י מ֔וֹת יוֹאָ֥שׁ בֶּן־יְהֽוֹאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃ כו וְיֶ֨תֶר֙ דִּבְרֵ֣י אֲמַצְיָ֔הוּ הָרִֽאשֹׁנִ֖ים וְהָאַֽחֲרוֹנִ֑ים הֲלֹא֙ הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־סֵ֥פֶר מַלְכֵי־יְהוּדָ֖ה וְיִשְׂרָאֵֽל׃ כז וּמֵעֵ֗ת אֲשֶׁר־סָ֤ר אֲמַצְיָ֨הוּ֙ מֵאַֽחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה וַיִּקְשְׁר֨וּ עָלָ֥יו קֶ֛שֶׁר בִּירֽוּשָׁלִַ֖ם וַיָּ֣נָס לָכִ֑ישָׁה וַיִּשְׁלְח֤וּ אַֽחֲרָיו֙ לָכִ֔ישָׁה וַיְמִיתֻ֖הוּ שָֽׁם׃ כח וַיִּשָּׂאֻ֖הוּ עַל־הַסּוּסִ֑ים וַֽיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֥יר יְהוּדָֽה׃
֍ ֍ ֍
(כא) וַיַּעַל יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל על אמציהו מלך יהודה, וַיִּתְרָאוּ פָנִים – נלחמו פנים בפנים, הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, בְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה.
(כב) וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו.
(כג) וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז, תָּפַשׂ יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ, וַיְבִיאֵהוּ יְרוּשָׁלִַם, כי הבאת המלך אל עיר מלכותו כשהוא שבוי ביד אויבו תוסיף לו קלון וחרפה, וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם, מִשַּׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפּוֹנֶה [השער הנמצא בפינה, ופונה לכאן ולכאן], והיתה הפירצה באורך אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה.
(כד) וְכָל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לקח עמו יואש מלך ישראל, וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בְּבֵית הָאֱלֹהִים, עִם עֹבֵד אֱדוֹם שהיה ממונה על האוצרות, וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת – בני השרים הנמצאים ביד המלך לערבון שלא ימרדו בו השרים, וַיָּשָׁב יואש מלך ישראל אל שֹׁמְרוֹן.
(כה) וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה, אַחֲרֵי מוֹת יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
(כו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲמַצְיָהוּ, הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, הֲלֹא הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל.
(כז) וּמֵעֵת אֲשֶׁר סָר אֲמַצְיָהוּ מֵאַחֲרֵי ה', וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר הכהנים אשר בִּירוּשָׁלִַם, ושלש שנים לאחר שנלחם בו יואש פרץ הקשר והתפרסם, וַיָּנָס אמציהו לָכִישָׁה, ושם מצא עוזרים שתמכו בו, ומלך שם, ובירושלים המליכו את עוזיהו בנו, ולאחר שתים עשרה שנה שהיה בלכיש גברו הקושרים, וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה, וַיְמִיתֻהוּ שָׁם.
(כח) וַיִּשָּׂאֻהוּ עַל הַסּוּסִים, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר יְהוּדָה.
