א וַיִּקְח֞וּ כָּל־עַ֤ם יְהוּדָה֙ אֶת־עֻזִּיָּ֔הוּ וְה֕וּא בֶּן־שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיַּמְלִ֣יכוּ אֹת֔וֹ תַּ֖חַת אָבִ֥יו אֲמַצְיָֽהוּ׃ ב ה֚וּא בָּנָ֣ה אֶת־אֵיל֔וֹת וַיְשִׁיבֶ֖הָ לִֽיהוּדָ֑ה אַֽחֲרֵ֥י שְׁכַֽב־הַמֶּ֖לֶךְ עִם־אֲבֹתָֽיו׃ ג בֶּן־שֵׁ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ עֻזִּיָּ֣הוּ בְמָלְכ֔וֹ וַֽחֲמִשִּׁ֤ים וּשְׁתַּ֨יִם֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְכָלְיָ֖ה מִן־יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ ד וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אֲמַצְיָ֥הוּ אָבִֽיו׃ ה וַֽיְהִי֙ לִדְרֹ֣שׁ אֱלֹהִ֔ים בִּימֵ֣י זְכַרְיָ֔הוּ הַמֵּבִ֖ין בִּרְאֹ֣ת הָֽאֱלֹהִ֑ים וּבִימֵי֙ דָּרְשׁ֣וֹ אֶת־יְהוָ֔ה הִצְלִיח֖וֹ הָֽאֱלֹהִֽים׃ ו וַיֵּצֵא֙ וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים וַיִּפְרֹ֞ץ אֶת־ח֣וֹמַת גַּ֗ת וְאֵת֙ חוֹמַ֣ת יַבְנֵ֔ה וְאֵ֖ת חוֹמַ֣ת אַשְׁדּ֑וֹד וַיִּבְנֶ֣ה עָרִ֔ים בְּאַשְׁדּ֖וֹד וּבַפְּלִשְׁתִּֽים׃ ז וַיַּעְזְרֵ֨הוּ הָֽאֱלֹהִ֜ים עַל־פְּלִשְׁתִּ֧ים וְעַל־הָֽעַרְבִ֛ים הַיֹּֽשְׁבִ֥ים בְּגוּר־בָּ֖עַל וְהַמְּעוּנִֽים׃ ח וַיִּתְּנ֧וּ הָֽעַמּוֹנִ֛ים מִנְחָ֖ה לְעֻזִּיָּ֑הוּ וַיֵּ֤לֶךְ שְׁמוֹ֙ עַד־לְב֣וֹא מִצְרַ֔יִם כִּ֥י הֶֽחֱזִ֖יק עַד־לְמָֽעְלָה׃
֍ ֍ ֍
פרק כו (א) אף שכבר בחיי אמציהו המליכו אנשי ירושלים את עוזיהו, אך עדיין מלך אמציהו בלכיש וחלק מהעם היו עמו, אך עתה, לאחר שמת אמציהו, וַיִּקְחוּ כָּל עַם יְהוּדָה אֶת עֻזִּיָּהוּ, וְהוּא בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ.
(ב) הוּא – עוזיהו בָּנָה אֶת אֵילוֹת, ששלמה המלך כבשה מאדום (לעיל ח יז), ובני אדום חזרו ולקחו אותה מבני יהודה, וכאשר הכה אמציהו את אדום לקחה מידם והרסה במלחמה, ולא היתה לאדום אך גם לא ליהודה, ועוזיהו בנו בנאה מחדש, וַיְשִׁיבֶהָ בכך לִיהוּדָה, אַחֲרֵי שְׁכַב הַמֶּלֶךְ אמציהו עִם אֲבֹתָיו.
(ג) בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה עֻזִּיָּהוּ בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ יְכָלְיָה מִן יְרוּשָׁלִָם.
(ד) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה', כְּכֹל הדברים הטובים אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו [אך לא עשה את הדברים הרעים שעשה אמציהו אביו].
(ה) וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים – והיה זה זמן הראוי לדרוש את ה', כי היה זה בִּימֵי זְכַרְיָהוּ, הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹהִים, והיה ניתן ללמוד ממנו את הענינים העמוקים והנסתרים אשר במראות הנבואה, וּבִימֵי דָּרְשׁוֹ אֶת ה' – בימים הללו שדרשו את ה', הִצְלִיחוֹ הָאֱלֹהִים.
(ו) והיתה הצלחת עוזיהו נגד האויבים החיצוניים, וַיֵּצֵא וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וכבש את עריהם המבוצרות, וַיִּפְרֹץ אֶת חוֹמַת העיר גַּת, וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה, וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד, והתנהג בארצם כבתוך שלו, וַיִּבְנֶה לעצמו עָרִים בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים.
(ז) אחר כך התחברו הפלישתים הם הערבים והמעונים, ובדרך הטבע היה קשה מאד לנצחם, וַיַּעְזְרֵהוּ הָאֱלֹהִים למעלה מדרך הטבע, עַל פְּלִשְׁתִּים וְעַל הָעַרְבִים הַיֹּשְׁבִים בְּגוּר בָּעַל, וְהַמְּעוּנִים.
(ח) וַיִּתְּנוּ הָעַמּוֹנִים מִנְחָה לְעֻזִּיָּהוּ, וַיֵּלֶךְ שְׁמוֹ עַד לְבוֹא מִצְרַיִם, כִּי הֶחֱזִיק בכל הארצות עַד לְמָעְלָה מגבולות ארצו, עד שיצא לו שם לתהלה ותפארת.
