ט וַיִּ֨בֶן עֻזִּיָּ֤הוּ מִגְדָּלִים֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־שַׁ֧עַר הַפִּנָּ֛ה וְעַל־שַׁ֥עַר הַגַּ֖יְא וְעַל־הַמִּקְצ֑וֹעַ וַֽיְחַזְּקֵֽם׃ י וַיִּ֨בֶן מִגְדָּלִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וַיַּחְצֹב֙ בֹּר֣וֹת רַבִּ֔ים כִּ֤י מִקְנֶה־רַּב֙ הָ֣יָה ל֔וֹ וּבַשְּׁפֵלָ֖ה וּבַמִּישׁ֑וֹר אִכָּרִ֣ים וְכֹֽרְמִ֗ים בֶּֽהָרִים֙ וּבַכַּרְמֶ֔ל כִּֽי־אֹהֵ֥ב אֲדָמָ֖ה הָיָֽה׃ יא וַיְהִ֣י לְעֻזִּיָּ֡הוּ חַיִל֩ עֹשֵׂ֨ה מִלְחָמָ֜ה יֽוֹצְאֵ֧י צָבָ֣א לִגְד֗וּד בְּמִסְפַּר֙ פְּקֻדָּתָ֔ם בְּיַד֙ יְעִיאֵ֣ל הַסּוֹפֵ֔ר וּמַֽעֲשֵׂיָ֖הוּ הַשּׁוֹטֵ֑ר עַ֚ל יַד־חֲנַנְיָ֔הוּ מִשָּׂרֵ֖י הַמֶּֽלֶךְ׃ יב כֹּ֠ל מִסְפַּ֞ר רָאשֵׁ֤י הָֽאָבוֹת֙ לְגִבּ֣וֹרֵי חָ֔יִל אַלְפַּ֖יִם וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ יג וְעַל־יָדָם֩ חֵ֨יל צָבָ֜א שְׁלֹ֧שׁ מֵא֣וֹת אֶ֗לֶף וְשִׁבְעַ֤ת אֲלָפִים֙ וַֽחֲמֵ֣שׁ מֵא֔וֹת עוֹשֵׂ֥י מִלְחָמָ֖ה בְּכֹ֣חַ חָ֑יִל לַעְזֹ֥ר לַמֶּ֖לֶךְ עַל־הָֽאוֹיֵֽב׃ יד וַיָּכֶן֩ לָהֶ֨ם עֻזִּיָּ֜הוּ לְכָל־הַצָּבָ֗א מָֽגִנִּ֤ים וּרְמָחִים֙ וְכ֣וֹבָעִ֔ים וְשִׁרְיֹנ֖וֹת וּקְשָׁת֑וֹת וּלְאַבְנֵ֖י קְלָעִֽים׃ טו וַיַּ֣עַשׂ ׀ בִּירֽוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת מַֽחֲשֶׁ֣בֶת חוֹשֵׁ֗ב לִֽהְי֤וֹת עַל־הַמִּגְדָּלִים֙ וְעַל־הַפִּנּ֔וֹת לִירוֹא֙ בַּֽחִצִּ֔ים וּבָֽאֲבָנִ֖ים גְּדֹל֑וֹת וַיֵּצֵ֤א שְׁמוֹ֙ עַד־לְמֵ֣רָח֔וֹק כִּֽי־הִפְלִ֥יא לְהֵֽעָזֵ֖ר עַ֥ד כִּֽי־חָזָֽק׃
֍ ֍ ֍
(ט) וגם בתוך ארצו הצליח בכל מעשיו, וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם, עַל שַׁעַר הַפִּנָּה, וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא, וְעַל הַמִּקְצוֹעַ – בפינות החומות, וַיְחַזְּקֵם בכלי נשק.
(י) והצליח גם בעשירות, וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר לשמירה על הצאן הרועים שם, וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת מים רַבִּים לשתיית הצאן, כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ, וּבַשְּׁפֵלָה [-בעמק] וּבַמִּישׁוֹר היו לו אִכָּרִים, וְכֹרְמִים, בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל, כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה, כדי שיהיה די תבואה לכל העם בארץ ישראל.
(יא) וַיְהִי לְעֻזִּיָּהוּ חַיִל עֹשֵׂה מִלְחָמָה, ובשונה מהצבא שהיה לאמציהו אביו שהתאספו רק בעת מלחמה, היו לעוזיהו יוֹצְאֵי צָבָא לִגְדוּד – חיילים שלא היה להם כל עסק אחר, אלא מפעם לפעם פשטו גדודים על העמים שסביבותיהם, בְּמִסְפַּר פְּקֻדָּתָם – וספירת מנין הצבא היתה בְּיַד יְעִיאֵל הַסּוֹפֵר וּמַעֲשֵׂיָהוּ הַשּׁוֹטֵר, שהיו משגיחים שלא יחסר מניינם אף פעם, עַל יַד חֲנַנְיָהוּ, מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ.
(יב) כֹּל מִסְפַּר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְגִבּוֹרֵי חָיִל, אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.
(יג) וְעַל יָדָם חֵיל צָבָא, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, עוֹשֵׂי מִלְחָמָה בְּכֹחַ חָיִל, לַעְזֹר לַמֶּלֶךְ עַל הָאוֹיֵב.
(יד) וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ, לְכָל הַצָּבָא, מָגִנִּים וּרְמָחִים, וְכוֹבָעִים וְשִׁרְיֹנוֹת, וּקְשָׁתוֹת וּלְאַבְנֵי קְלָעִים, כי מאחר והיו מוכנים למלחמה תמיד, היו כל כלי נשקם מאוצר המלכות.
(טו) והיה עוזיהו גדול גם בחכמה, וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב – כלים העשויים במחשבה עמוקה, לִהְיוֹת הכלים הללו עַל הַמִּגְדָּלִים וְעַל הַפִּנּוֹת, לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת, כי בתחבולות הידועות לו עשה מכונות הזורקות אבנים גדולות למרחק בכח רב, וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק, כִּי הִפְלִיא לְהֵעָזֵר במלחמותיו בדרכים חדשות, עַד כִּי חָזָק.
