א בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ יוֹתָ֣ם בְּמָלְכ֔וֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְרוּשָׁ֖ה בַּת־צָדֽוֹק׃ ב וַיַּ֨עַשׂ הַיָּשָׁ֜ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֗ה כְּכֹ֤ל אֲשֶׁר־עָשָׂה֙ עֻזִּיָּ֣הוּ אָבִ֔יו רַ֕ק לֹא־בָ֖א אֶל־הֵיכַ֣ל יְהוָ֑ה וְע֥וֹד הָעָ֖ם מַשְׁחִיתִֽים׃ ג ה֗וּא בָּנָ֛ה אֶת־שַׁ֥עַר בֵּית־יְהוָ֖ה הָֽעֶלְי֑וֹן וּבְחוֹמַ֥ת הָעֹ֛פֶל בָּנָ֖ה לָרֹֽב׃ ד וְעָרִ֥ים בָּנָ֖ה בְּהַר־יְהוּדָ֑ה וּבֶֽחֳרָשִׁ֣ים בָּנָ֔ה בִּירָֽנִיּ֖וֹת וּמִגְדָּלִֽים׃ ה וְ֠הוּא נִלְחַ֞ם עִם־מֶ֣לֶךְ בְּנֵֽי־עַמּוֹן֮ וַיֶּֽחֱזַ֣ק עֲלֵיהֶם֒ וַיִּתְּנוּ־ל֨וֹ בְנֵֽי־עַמּ֜וֹן בַּשָּׁנָ֣ה הַהִ֗יא מֵאָה֙ כִּכַּר־כֶּ֔סֶף וַֽעֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים כֹּרִים֙ חִטִּ֔ים וּשְׂעוֹרִ֖ים עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֑ים זֹ֗את הֵשִׁ֤יבוּ לוֹ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וּבַשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית וְהַשְּׁלִשִֽׁית׃ ו וַיִּתְחַזֵּ֖ק יוֹתָ֑ם כִּ֚י הֵכִ֣ין דְּרָכָ֔יו לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃ ז וְיֶתֶר֙ דִּבְרֵ֣י יוֹתָ֔ם וְכָל־מִלְחֲמֹתָ֖יו וּדְרָכָ֑יו הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־סֵ֥פֶר מַלְכֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וִֽיהוּדָֽה׃ ח בֶּן־עֶשְׂרִ֧ים וְחָמֵ֛שׁ שָׁנָ֖ה הָיָ֣ה בְמָלְכ֑וֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃ ט וַיִּשְׁכַּ֤ב יוֹתָם֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֖וֹ בְּעִ֣יר דָּוִ֑יד וַיִּמְלֹ֛ךְ אָחָ֥ז בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
֍ ֍ ֍
פרק כז (א) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יוֹתָם בְּמָלְכוֹ, וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ יְרוּשָׁה בַּת צָדוֹק.
(ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עֻזִּיָּהוּ אָבִיו, רַק לֹא בָא אֶל הֵיכַל ה' להקטיר קטורת שלא כדין, כפי שבא אביו, וְעוֹד הָעָם מַשְׁחִיתִים להקריב לה' בבמות יחיד, האסורות.
(ג) הוּא בָּנָה אֶת שַׁעַר בֵּית ה' הָעֶלְיוֹן, שמשם היו באים אל בית המלך, וחיזק אותו, וּבְחוֹמַת מגדל הָעֹפֶל בָּנָה לָרֹב.
(ד) וְעָרִים בָּנָה בְּהַר יְהוּדָה, וּבֶחֳרָשִׁים – ביערות העבים, בָּנָה בִּירָנִיּוֹת – ארמונות וּמִגְדָּלִים.
(ה) וְהוּא נִלְחַם עִם מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן, כי אחרי שנתנו העמונים מנחה לעוזיהו אביו, מרדו ביותם, והוא נלחם בהם וַיֶּחֱזַק עֲלֵיהֶם, וַיִּתְּנוּ לוֹ בְנֵי עַמּוֹן בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה כִּכַּר כֶּסֶף, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כֹּרִים חִטִּים וּשְׂעוֹרִים, ואף שהיה זה יותר ממה שהיו נותנים לו בכל שנה, הרי עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים זֹאת – הללו, הֵשִׁיבוּ לוֹ בְּנֵי עַמּוֹן כיון שהיו כמה שנים שבהן מרדו ולא נתנו לו את המנחה הקבועה, ולכן השלימו הכל בשנה זו. וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וְהַשְּׁלִשִׁית – ויותם הוסיף לקנוס אותם שיתנו לו מנחה בשיעור זה עוד שנתיים נוספות.
(ו) וַיִּתְחַזֵּק יוֹתָם, כִּי הֵכִין דְּרָכָיו לִפְנֵי ה' אֱלֹהָיו.
(ז) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹתָם, וְכָל מִלְחֲמֹתָיו וּדְרָכָיו, הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה.
(ח) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ, וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם [ונכתבו זמנים אלו פעם נוספת, כיון שהיו שמנו לו את שנות מלכותו עוד בחיי אביו, כיון שהיה אביו מצורע ויותם שפט את הארץ, וכפי שהתבאר לעיל (כ"ו כ"א), ולכן דייק כאן שוב לכתוב את זמני מלכותו אחרי מות אביו].
(ט) וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִיד, וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
