טז בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא שָׁלַ֞ח הַמֶּ֧לֶךְ אָחָ֛ז עַל־מַלְכֵ֥י אַשּׁ֖וּר לַעְזֹ֥ר לֽוֹ׃ יז וְע֥וֹד אֲדוֹמִ֖ים בָּ֑אוּ וַיַּכּ֥וּ בִֽיהוּדָ֖ה וַיִּשְׁבּוּ־שֶֽׁבִי׃ יח וּפְלִשְׁתִּ֣ים פָּֽשְׁט֗וּ בְּעָרֵ֨י הַשְּׁפֵלָ֣ה וְהַנֶּגֶב֮ לִֽיהוּדָה֒ וַֽ֠יִּלְכְּדוּ אֶת־בֵּֽית־שֶׁ֨מֶשׁ וְאֶת־אַיָּל֜וֹן וְאֶת־הַגְּדֵר֗וֹת וְאֶת־שׂוֹכ֤וֹ וּבְנוֹתֶ֨יהָ֙ וְאֶת־תִּמְנָ֣ה וּבְנוֹתֶ֔יהָ וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ וַיֵּֽשְׁב֖וּ שָֽׁם׃ יט כִּֽי־הִכְנִ֤יעַ יְהוָה֙ אֶת־יְהוּדָ֔ה בַּֽעֲב֖וּר אָחָ֣ז מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י הִפְרִ֨יעַ֙ בִּֽיהוּדָ֔ה וּמָע֥וֹל מַ֖עַל בַּֽיהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(טז) בָּעֵת הַהִיא, כאשר התאחדו מלכות ארם ומלכות ישראל להלחם בו, וישעיהו הנביא התנבא לאחז שלא יפחד מפניהם, לא שמע אחז לקול נבואתו, אלא שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז עַל [-אל] מַלְכֵי אַשּׁוּר, לַעְזֹר לוֹ.
(יז) ואף שמלך אשור קיים את הבטחתו לאחז וסילק את ארם ממזרח, וכן הגלה מעשרת השבטים שבמלכות ישראל, וְעוֹד אֲדוֹמִים בָּאוּ מדרום ליהודה, וַיַּכּוּ בִיהוּדָה, וַיִּשְׁבּוּ שֶׁבִי, כי לא ביקש אחז מתחילה ממלכי אשור שיעזרו לו נגדם, כיון שהיו נכנעים למלכות יהודה, ולא חשב שילחמו בו.
(יח) וּפְלִשְׁתִּים היו ממערב לארץ יהודה, וגם עליהם לא ביקש אחז עזרה מתחילה ממלכי אשור, והם פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה, וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ, וְאֶת אַיָּלוֹן, וְאֶת הַגְּדֵרוֹת, וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ, וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ, וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
(יט) וכל זה אירע כִּי הִכְנִיעַ ה' אֶת יְהוּדָה, בַּעֲבוּר אָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כִּי הִפְרִיעַ – גילה בִּיהוּדָה, כי על ידו חטאו אנשי יהודה בפרסום גדול, וגילו את חטאיהם, וּמָעוֹל מַעַל בַּה' – וגם אחז בעצמו מעל בה'.
