אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הַטּוֹעֵן טענת 'פרוע' אַחַר מַעֲשֵׂה בֵּית דִין, כגון שטר שכתבו בית דין בפסק דינם המחייב את האדם, וכן אחרי דברים שחייבו חכמים את האדם אף ללא שטר, וכגון כתובה, ותנאי כתובה, וכן מי שנמחק שטר חובו, והביא לבית דין עדים המעידים על הנוסח שהיה כתוב בשטרו, וכתבו לו בית דין שטר אחר, וכל כיוצא בזה, לֹא עָשָה כְּלוּם – אינו נאמן בטענתו שפרע.
מבררת הגמרא, מַאי טַעֲמָא – ומה הטעם לכך [והרי בדרך כלל נאמן אדם לטעון 'פרעתי' נגד חוב בעל פה, שאין לו שטר], ומבארת הגמרא, לפי שכָּל תְּנַאי בֵּית דִּין, כְּמַאן דְּנָקֵיט שְׁטָרָא בִּידֵיהּ דָמֵי – הרי הוא נחשב כמי שמחזיק בידו שטר על הדבר. אָמַר לְפָנָיו [-לפני רבי יוחנן] רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, לָאו מִשְׁנָתֵינוּ הִיא זוֹ – האם אין זה הדין האמור במשנתנו, שכך שנינו בה, הוֹצִיאָה האשה גֵּט המוכיח שהתגרשה מבעלה, וְאֵין עִמּוֹ כְּתֻבָּה – ואין בידה שטר כתובה, גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ, והרי אם היה מדובר במקום שנוהגים לכתוב בו כתובה, לא היתה גובה ללא שטר, אלא ודאי מדובר במקום שאין נוהגים לכתוב כתובה, ואף על פי שאין בידה שטר כתובה, גובה את דמי כתובתה, ואין הבעל נאמן לומר פרעתי, והיינו כיון שזהו תנאי בית דין. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רבי יוחנן, אִי לָאו דְדַלָּאֵי לָךְ חַסְפָּא מִי מַשְׁכַּחַת מַרְגְּנִיתָא תּוּתֵהּ – אם לא הייתי מגביה לך את החרס, לא היית רואה את המרגלית הנמצאת תחתיו, כלומר, לולא שביארתי לך את הדין וטעמו, לא היית יודע שזהו הטעם של הדין האמור במשנתנו.
משנה
משנתנו ממשיכה לדון בענין שטרות שנמצאו: מָצָא אדם גִטֵי נָשִׁים, וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים – שטר שחרור לעבד כנעני, דִּיָּאתֵיקֵי – שטרי צוואת חולה הנוטה למות, שטרי מַתָּנוֹת, וְשׁוֹבָרִין – שטרות המאשרים פרעון חוב, ואותו אדם שכתב את השטר אומר שלא יתנוהו, כגון בגט שנכתב על ידי הבעל, אומר שלא יתנוהו לאשה, ושטר שחרור שנכתב על ידי האדון, ואומר שלא יתנוהו לעבד, ושטר מתנה שנכתב על ידי בעל המתנה, ואומר שלא יתנוהו לאדם הכתוב שם כמקבל המתנה, הֲרֵי זֶה לֹא יַחֲזִיר – לא יחזיר המוצא את השטר, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר – כיון שאנו חוששים שמא כְּתוּבִין הָיוּ – נכתבו על ידי האדם, וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לִיתְּנָן, וכיון שלא ניתנו על ידו, אין בהם תוקף כלל [שהרי גט שלא ניתן לאשה, ושטר שחרור שלא ניתן לעבד, ושטר מתנה שלא ניתן למקבל המתנה, אינם כלום].
