פרק ו א לְכוּ֙ וְנָשׁ֣וּבָה אֶל־יְהוָ֔ה כִּ֛י ה֥וּא טָרָ֖ף וְיִרְפָּאֵ֑נוּ יַ֖ךְ וְיַחְבְּשֵֽׁנוּ׃ ב יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵ֖נוּ וְנִֽחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו׃ ג וְנֵֽדְעָ֣ה נִרְדְּפָ֗ה לָדַ֨עַת֙ אֶת־יְהוָ֔ה כְּשַׁ֖חַר נָכ֣וֹן מֹֽצָא֑וֹ וְיָב֤וֹא כַגֶּ֨שֶׁם֙ לָ֔נוּ כְּמַלְק֖וֹשׁ י֥וֹרֶה אָֽרֶץ׃
֍ ֍ ֍
פרק ו (א) כאשר יבואו על ישראל הצרות, וירצו לשוב אל ה', יאמרו כך, לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל ה', כִּי הוּא טָרָף – כיון שהוא זה שהעניש אותנו, וְיִרְפָּאֵנוּ – רק הוא יוכל לרפא אותנו, רפואה פנימית, יַךְ – וכיון שהוא זה שהכה אותנו מכה חיצונית, וְיַחְבְּשֵׁנוּ – רק הוא יוכל לחבוש את מכתינו.
(ב) וכיון שעשרת השבטים הוכו שלש פעמים על ידי סנחריב, ומלכות יהודה הוכתה שלש פעמים על ידי נבוכדנצר, מבקשים ישראל מה', יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם – יציל אותנו ה' בימי הדין של שתי הפעמים הראשונות שבא האויב, ובַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, שהוא יום הגלות האחרונה, שבה נפלו לגמרי, יְקִמֵנוּ מנפילתנו, וְנִחְיֶה לְפָנָיו.
(ג) וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה – ואז כבר נדע לרדוף ולָדַעַת אֶת ה', להשיג דרכי טובו וחסדיו, עד אשר כְּשַׁחַר נָכוֹן מֹצָאוֹ – שיהיו הדברים ברורים לנו כאור השחר, וכמו שהשחר הולך ומאיר יותר, כך ככל שנשתדל יותר להשיג ולהבין את דרכי ה' כך תופיע עלינו יותר אור ידיעתו וישועתו, וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ, כמו שהגשם נוצר מן האדים העולים מהארץ אל העננים, כך מעשיהם הטובים של בני האדם עולים למעלה, וגורמים להוריד עליהם גשמי השכלה ותשועה רוחניים, וגם אם לא יבוא הדבר בעתו, כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ – יהיה הדבר על כל פנים באחרית הימים, כ'מלקוש' הבא בסוף החורף, ומצמיח את הארץ.
