פרק ה א שִׁמְעוּ־זֹ֨את הַכֹּֽהֲנִ֜ים וְהַקְשִׁ֣יבוּ ׀ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּבֵ֤ית הַמֶּ֨לֶךְ֙ הַֽאֲזִ֔ינוּ כִּ֥י לָכֶ֖ם הַמִּשְׁפָּ֑ט כִּי־פַח֙ הֱיִיתֶ֣ם לְמִצְפָּ֔ה וְרֶ֖שֶׁת פְּרוּשָׂ֥ה עַל־תָּבֽוֹר׃ ב וְשַֽׁחֲטָ֥ה שֵׂטִ֖ים הֶעְמִ֑יקוּ וַֽאֲנִ֖י מוּסָ֥ר לְכֻלָּֽם׃ ג אֲנִי֙ יָדַ֣עְתִּי אֶפְרַ֔יִם וְיִשְׂרָאֵ֖ל לֹֽא־נִכְחַ֣ד מִמֶּ֑נִּי כִּ֤י עַתָּה֙ הִזְנֵ֣יתָ אֶפְרַ֔יִם נִטְמָ֖א יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
פרק ה (א) שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים – כהני עגלי הזהב, שהיו מסיתים את העם שלא יעלו לירושלים לבית המקדש, וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל שהיו מתפתים לדבריהם, וּבֵית הַמֶּלֶךְ, שהעמידו שומרים על הדרכים, והיו הורגים את מי שעלה לרגל לירושלים, הַאֲזִינוּ, כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט – כי המשפט והעונש שיביא ה' הוא בגללכם, כִּי פַח הֱיִיתֶם לְמִצְפָּה וְרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה עַל תָּבוֹר, כלומר, הדרך לירושלים עברה דרך שני ההרים 'מצפה' ו'תבור', ושם העמדתם שומרים שהיו כמו פח ורשת ללכוד את העולים לרגל, וכביכול בית המלך עצמם היו הפח והרשת, כיון שהכל נעשה בפקודתם.
(ב) וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים הֶעְמִיקוּ – והאנשים העולים לרגל לירושלים שסטו מהדרך שעל גבי ההרים, והלכו דרך העמקים, ששם אין שומרים, אם נתפסו שם נשחטו על ידי אנשי בית מלכות ישראל, וַאֲנִי מוּסָר לְכֻלָּם – ואני הנביא אשר הופקדתי על ידי ה' להוכיח אתכם בדברי מוסר, להחזירכם בתשובה.
(ג) אך יודע אני כי דברי המוסר שלי לא יועילו מאומה, כי אֲנִי יָדַעְתִּי את טיבם של בני אֶפְרַיִם, וְיִשְׂרָאֵל לֹא נִכְחַד מִמֶּנִּי, אלא מכיר אני את טיבם ותכונותיהם, כִּי עַתָּה הִזְנֵיתָ אֶפְרַיִם – בית המלוכה הסית את ישראל לעבוד עבודה זרה, ומחמת כן נִטְמָא יִשְׂרָאֵל.
