ז וְהֵ֕מָּה כְּאָדָ֖ם עָֽבְר֣וּ בְרִ֑ית שָׁ֖ם בָּ֥גְדוּ בִֽי׃ ח גִּלְעָ֕ד קִרְיַ֖ת פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן עֲקֻבָּ֖ה מִדָּֽם׃
֍ ֍ ֍
(ז) פעמיים אירע שהרגו ישראל את הנביאים, בימי ירבעם בן נבט, כשבחר את שכם לעיר מלכותו, ושכם היתה עיר מקלט שיושבים בה לויים, ונמצאו בה נביאים שהוכיחו אותו על הקמת העגלים לעבודה זרה, ונהרגו. ובימי אחאב הרגה איזבל אשתו את כל הנביאים, וכיון שכל הנביאים באותו זמן היו מתלמידי אליהו הנביא, שהיה מתושבי גלעד, הרגום שם. ועתה מדמה הנביא בחזיונו את הריגת הנביאים במקומות הללו, להריגות אחרות שנעשו באותם מקומות, שהרגו שם עוברי עבירה שהיה דינם לההרג, בגלעד הרגו ישראל את יושבי יבש גלעד על כך שלא באו לעזרתם במלחמה עם החוטאים בזנות במעשה פילגש בגבעה, ובשכם הרגו את בני יעקב את יושבי העיר על כך שטימאו את דינה אחותם. ולעומת זאת במלכות ישראל הרגו באותם מקומות את נביאי ה', ועל כך אומר, וְהֵמָּה – ואותם נביאים, נדמו בעיני ישראל כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית – כיושבי יבש גלעד שעברו על הברית והשבועה שהשביעו ישראל את כל העם לצאת להלחם ביושבי הגבעה שחטאו בזנות, שָׁם בָּגְדוּ בִי יושבי יבש גלעד בכך שלא נלחמו בחוטאים.
(ח) כי בעיר גִּלְעָד היתה קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן, שיושביה לא באו לעזרת ה' בגיבורים, ומחמת כן היתה עירם עֲקֻבָּה מִדָּם.
