יז הִנֵּ֤ה אַשְׁרֵ֣י אֱ֭נוֹשׁ יֽוֹכִחֶ֣נּוּ אֱל֑וֹהַּ וּמוּסַ֥ר שַׁ֝דַּ֗י אַל־תִּמְאָֽס׃ יח כִּ֤י ה֣וּא יַכְאִ֣יב וְיֶחְבָּ֑שׁ יִ֝מְחַ֗ץ וְיָדָ֥ו תִּרְפֶּֽינָה׃
֍ ֍ ֍
(יז) לאחר שביאר שמקרי האדם בחלקם באים על ידי יגיעתו ובחירתו, ובחלקם הם מוכרחים על ידי ההשגחה העליונה, מבאר שגם במיני היסורים כן הוא הדבר, שיש יסורים שהאדם גורם לעצמו ברוע בחירתו, ויש יסורים הבאים על האדם מאת ההשגחה, אך בשונה מהיסורים שהאדם גורם לעצמו, שהם רעים לגמרי, הרי היסורים הבאים מאת ההשגחה הם אך טוב וחסד, כי תכליתם היא למרק את חטאיו, או להשיבו בתשובה, ועל כך אומר, הִנֵּה, אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יוֹכִחֶנּוּ אֱלוֹהַּ ביסורים קלים, הבאים לכוון דרכו ולהשיבו בתשובה, וּמוּסַר שַׁדַּי, שהם יסורים קשים הבאים על האדם, אַל תִּמְאָס, כי תכליתם לכפר על החטאים שכבר חטא.
(יח) ואומר על היסורים הבאים כדי לכוון את האדם אל הדרך הטובה, כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ – דומה הדבר לרופא החובש את הפצע, ואף שהחבישה מכאיבה הרי היא מועילה שלא יתפשט הפצע הלאה, כך היסורים עוצרים את רגשות הנפש, שלא יוסיף האדם לחטוא. ועל היסורים הקשים יותר אומר, כי גם אם יִמְחַץ ביסורים גדולים, הרי זה כדי לכפר על חטאים, וְיָדָו תִּרְפֶּינָה – ביסורים אלו עצמם ירפא את האדם, וכמו התרופות המרות הניתנות לחולה, שהן עצמן מרפאות את מחלתו.
