טו וַיֹּ֣שַׁע מֵ֭חֶרֶב מִפִּיהֶ֑ם וּמִיַּ֖ד חָזָ֣ק אֶבְיֽוֹן׃ טז וַתְּהִ֣י לַדַּ֣ל תִּקְוָ֑ה וְ֝עֹלָ֗תָה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ׃
֍ ֍ ֍
(טו) ומבאר עתה מדוע עושה כן ה', לבטל את מחשבות החכמים, או להסב את עצתם לתכלית הפוכה ממה שרצו, כי על ידי זה וַיֹּשַׁע מֵחֶרֶב מִפִּיהֶם וּמִיַּד חָזָק אֶבְיוֹן – מושיע ה' את האביון מחרבם, פיהם וחזקתם של הרשעים, ואם לא היה עושה כן, לא היו בני אדם יכולים להתקיים, כיון שהחזקים והעריצים היו בולעים את האביונים, בחרבם או בדיבורי פיהם, בלשון הרע וכדומה, ולכן משגיח ה' תמיד על האביונים והחלשים, שלא יכלו על ידי מעשיהם הרעים של הרשעים.
(טז) ועל ידי השגחה זו, וַתְּהִי לַדַּל תִּקְוָה, כי לולא זאת לא היתה לו כל תקוה כנגד הרשעים החזקים ממנו, וְעֹלָתָה קָפְצָה פִּיהָ, כי יראו עושי העוול שיש משגיח עליון העומד לימין הדלים והאביונים, להושיעם ולהצילם.
