טו אַ֭חַי בָּֽגְד֣וּ כְמוֹ־נָ֑חַל כַּֽאֲפִ֖יק נְחָלִ֣ים יַֽעֲבֹֽרוּ׃ טז הַקֹּֽדְרִ֥ים מִנִּי־קָ֑רַח עָ֝לֵ֗ימוֹ יִתְעַלֶּם־שָֽׁלֶג׃ יז בְּעֵ֣ת יְזֹֽרְב֣וּ נִצְמָ֑תוּ בְּ֝חֻמּ֗וֹ נִדְעֲכ֥וּ מִמְּקוֹמָֽם׃ יח יִ֭לָּ֣פְתוּ אָרְח֣וֹת דַּרְכָּ֑ם יַֽעֲל֖וּ בַתֹּ֣הוּ וְיֹאבֵֽדוּ׃ יט הִ֭בִּיטוּ אָרְח֣וֹת תֵּמָ֑א הֲלִיכֹ֥ת שְׁ֝בָ֗א קִוּוּ־לָֽמוֹ׃ כ בֹּ֥שׁוּ כִּֽי־בָטָ֑ח בָּ֥אוּ עָ֝דֶ֗יהָ וַיֶּחְפָּֽרוּ׃
֍ ֍ ֍
(טו) ממשיך איוב להתלונן על רעיו ואומר שנהגו עמו שלא כהוגן משתי בחינות, אַחַי [-רעי] בָּגְדוּ בי כְמוֹ נָחַל, שבחורף מימיו קופאים וניתן לעבור עליהם, ובקיץ מפשירים המים ועולים על גדותיהם ושוטפים את כל מה שסביבם, וכַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ – ובגידתם השניה היא כמי הנחל לאחר שהפשירו מימיו, שמתחלקים המים לנחלים רבים, ומתוך כך הם מתאדים ומתייבשים לגמרי.
(טז) ומבאר את הבגידה הראשונה שדימה לנחל, הַקֹּדְרִים מִנִּי קָרַח – בעת שיקפאו המים וייראו כקודרים וכהים, אז נדמה כי עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָׁלֶג – שיהיה עליהם השלג לעולם.
(יז) אבל בְּעֵת יְזֹרְבוּ – כאשר השמש תצרוב ותמיס אותם, נִצְמָתוּ – ייפתחו הקישורים של הקיפאון, המחבר את כל המים לגוש אחד, בְּחֻמּוֹ – בעת שיתחמם העולם, ויתחממו מימי הנחל, נִדְעֲכוּ – ינודו ויעברו המים מִמְּקוֹמָם.
(יח) יִלָּפְתוּ – ייאחזו וייתפסו כל הנמצאים באָרְחוֹת דַּרְכָּם של המים, כי ישטפו את כל הנקרה בדרכם. והבגידה השניה היא כאשר מתפשטים המים לשטחים רחבים מידי, ומחמת כן יַעֲלוּ בַתֹּהוּ – יתאדו ויעלו לאויר העולם, וְיֹאבֵדוּ.
(יט) הִבִּיטוּ אָרְחוֹת – השיירות ההולכות לארץ תֵּמָא, וכן הֲלִיכֹת ההולכים לארץ שְׁבָא, קִוּוּ לָמוֹ – קיוו שיוכלו לשתות ממי הנחל בדרכם.
(כ) ועתה כשראו שהתייבשו מי הנחל, בֹּשׁוּ כִּי בָטָח – התביישו האנשים שבטחו במים אלו ומחמת כן לא הכינו מים לדרכם, בָּאוּ עָדֶיהָ – כי כאשר באו לאותו מקום שבטחו בו, וַיֶּחְפָּרוּ – התביישו. והנמשל לשתי בגידות אלו הוא כי בתחילה ישבו רעי איוב על הארץ בלא לדבר דבר, ונדמו כמו הנחל הקפוא בחורף שניתן לדרוך עליו ולעבור, וכך חשב איוב שיוכל לדבר כל מה שירצה והם ישתקו, אך אחרי שהתחממו בתחילת הויכוח נעשו כנחל השוטף את כל מה שבדרכו ללא הבחנה, וכך הם לא הבחינו בין צדיק לרשע, והרשיעו את איוב בדבריהם. והבגידה השניה היא בכך שלא דיברו דברי חכמה ממעיינות הדעת, אלא היו דבריהם בעיני איוב כדברי תוהו וסכלות, שאינם מועילים.
