א אַל־תִּשְׂמַ֨ח יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ אֶל־גִּיל֙ כָּֽעַמִּ֔ים כִּ֥י זָנִ֖יתָ מֵעַ֣ל אֱלֹהֶ֑יךָ אָהַ֣בְתָּ אֶתְנָ֔ן עַ֖ל כָּל־גָּרְנ֥וֹת דָּגָֽן׃ ב גֹּ֥רֶן וָיֶ֖קֶב לֹ֣א יִרְעֵ֑ם וְתִיר֖וֹשׁ יְכַ֥חֶשׁ בָּֽהּ׃ ג לֹ֥א יֵֽשְׁב֖וּ בְּאֶ֣רֶץ יְהוָ֑ה וְשָׁ֤ב אֶפְרַ֨יִם֙ מִצְרַ֔יִם וּבְאַשּׁ֖וּר טָמֵ֥א יֹאכֵֽלוּ׃
֍ ֍ ֍
פרק ט (א) אַל תִּשְׂמַח, יִשְׂרָאֵל, אֶל גִּיל כָּעַמִּים – כפי שהעמים שמחים, כיון שהעמים נתונים תחת המערכה, ובעת שהמזל מצליח להם והמערכה לטובתם, הם שמחים, אבל עם ישראל אינם נתונים תחת כוכבי השמים, אלא הם מיוחדים לה', כִּי זָנִיתָ מֵעַל אֱלֹהֶיךָ – וכאשר הם עוזבים את ה' לעבוד עבודה זרה הרי הם דומים לאשה הבוגדת בבעלה, אָהַבְתָּ אֶתְנָן, וכזונה המסובבת לקבל אתנן עַל כָּל גָּרְנוֹת דָּגָן, כך אתם מסתובבים בין כל העמים למצוא מחיה.
(ב) גֹּרֶן וָיֶקֶב שהיו להם בארצם, והם המזונות שנתן להם ה' בהיותם נשמעים לו, לֹא יִרְעֵם, וְתִירוֹשׁ יְכַחֶשׁ בָּהּ – בארצם, שלא ימצא להם דגן ותירוש כפי שהיה בתחילה.
(ג) לֹא יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ ה', כי יגלו מארצם, וְשָׁב אֶפְרַיִם לארץ מִצְרַיִם לשבת בה, וּבְאַשּׁוּר, שלשם יגלו, טָמֵא יֹאכֵלוּ – יאכלו את לחמם בטומאה.
