יא מַה־כֹּחִ֥י כִֽי־אֲיַחֵ֑ל וּמַה־קִּ֝צִּ֗י כִּֽי־אַאֲרִ֥יךְ נַפְשִֽׁי׃ יב אִם־כֹּ֣חַ אֲבָנִ֣ים כֹּחִ֑י אִֽם־בְּשָׂרִ֥י נָחֽוּשׁ׃
֍ ֍ ֍
(יא) ואם תאמר שעל ידי זה אשוב ואתרפא מהחולי הזה, ואחיה חיים ערבים, על כך משיב, וכי מַה הוא כֹּחִי, כִי מחמתו אֲיַחֵל שכח הגוף יגבר על המחלה, וּמַה קִּצִּי כִּי אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי – גם אם כח הגוף יגבר לענין זה שיתארכו חייו ולא ימות מרוב מכאוביו, מה יהיה קיצו, והלא החולי עצמו ימית אותו.
(יב) וכנגד מה שאמר 'מה כוחי', מבאר עתה, האִם כֹּחַ אֲבָנִים הוא כֹּחִי, שיוכל לגבור על המחלה, וכנגד מה שאמר 'מה קיצי כי אאריך נפשי' מוסיף ואומר, האִם בְּשָׂרִי נָחוּשׁ – עשוי נחושת, שלא ימק ויכלה על ידי השחין הרע הממית אותו
