כד ה֭וֹרוּנִי וַֽאֲנִ֣י אַֽחֲרִ֑ישׁ וּמַה־שָּׁ֝גִ֗יתִי הָבִ֥ינוּ לִֽי׃ כה מַה־נִּמְרְצ֥וּ אִמְרֵי־יֹ֑שֶׁר וּמַה־יּוֹכִ֖יחַ הוֹכֵ֣חַ מִכֶּֽם׃ כו הַלְהוֹכַ֣ח מִלִּ֣ים תַּחְשֹׁ֑בוּ וּ֝לְר֗וּחַ אִמְרֵ֥י נֹאָֽשׁ׃
֍ ֍ ֍
(כד) הוֹרוּנִי – השיבו לי על דברי, וַאֲנִי אַחֲרִישׁ ולא אתווכח עוד, אך לא כפי שאתם עושים, שאתם מוכיחים מהיסורים הבאים עלי שבודאי חטאתי, שהרי זהו הויכוח בעצמו, שאני טוען שהיסורים באו עלי בחינם, ואם אתם רוצים להוכיח שאני טועה, אינכם יכולים להוכיח זאת מהיסורים עצמם שעליהם אני מתלונן, אלא עליכם להוכיח זאת ממקום אחר, וּמַה שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִי – הסבירו לי מה היתה השגיאה שבה טעיתי וחטאתי, ואז אסכים לדבריכם שעל כך באו עלי היסורים, אך אינכם יכולים לטעון שאף שאינכם רואים במה חטאתי, היסורים עצמם מוכיחים שחטאתי, שהרי זהו עיקר הויכוח בינינו, שאני מתלונן על כך שבאו עלי היסורים בחינם.
(כה) מַה נִּמְרְצוּ אִמְרֵי יֹשֶׁר – כאשר היושר והאמת הם המנחים את דרככם, הרי האמירה הבאה מכח היושר היא מבוארת ומפורשת, ונחשבת היא כהוכחה מכריעה בויכוח, וּמַה יּוֹכִיחַ הוֹכֵחַ מִכֶּם – אך לעומת זאת כיצד יכולים להביא כהוכחות דברים שאינם באים מכח האמת והיושר המוחלטים, אלא רק מכח מחשבותיכם ודמיונכם, והרי דבר כזה אינו יכול להחשב כהוכחה, כי יתכן שאין מחשבתכם נכונה ואמיתית.
(כו) הַלְהוֹכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ – האם תחשבו שמילים ודיבורים בעלמא יכולים להחשב כהוכחה בויכוח זה, וּלְרוּחַ אִמְרֵי נוֹאָשׁ – ואמירה הבאה מכח דברים של מה בכך, והיא רוח של דמיון ותעתועי חזיון לילה, חשבת אתה, אליפז, שזו רוח נבואה שהתגנבה אליך, וממנה אתה מוכיח את דבריך.
