מוסיף הרי"ף ואומר, וְהָא דְּקָאָמְרֵי – ומה שאמרו בֵּית שַׁמַּאי, שלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם סַלְעִין דִּינְרֵי זָהָב, כלומר, אדם שיש לו מטבעות סלע של מעשר שני, שהם מטבעות כסף, לא יחליפם בדינרי זהב, אין זה מחמת שדינרי הזהב אינם נחשבים מטבע, אלא גְּזֵרָה הִיא דְּגַזְרֵי שֶׁמָּא יַשְׁהֶה עֲלִיּוֹתָיו – גזרו חכמים שלא יעשה כן, שמא מתוך כך ישהה מלעלות לרגל עד שיחליפם.
וְאַשְׁכְּחִינָן נַמִּי הַאי תַּנָּא – ומצאנו גם כן לדעת תנא זה, דְּאָמַר, דִּינָר שֶׁל כֶּסֶף שוויו אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בְּדִינָר שֶׁל זָהָב, לְמַאי נַפְקָא מִינָּהּ, לְפִדְיוֹן הַבֵּן, שצריך לתת חמשה סלעים של כסף, ומכך שהוא מעריך את שווי דינרי הכסף לגבי דינר זה, מוכח דְּסָבַר דְדַהֲבָא טִיבְעָא הֲוֵי – הוא סובר שמטבע זהב הוא הנחשב כ'מטבע' לעומת מטבעות כסף, ולכן באופן שמחירי המטבעות משתנים צריך הפודה את בנו לתת מטבעות כסף כערכם היחסי למטבע הזהב, שאנו אומרים שמטבע הזהב היא בעלת הערך האמיתי, ומטבעות הכסף הם המתייקרים או מוזלים [כמו שהפירות הם שמתייקרים או מוזלים ביחס למטבע], והיינו כִּסְבָרָא דְּרַבִּי בְּיַלְדוּתֵיהּ – כפי שסבר רבי בצעירותו, שהזהב הוא הנחשב מטבע לעומת הכסף, וְהַוְיָא לָהּ הָא מִילְּתָא פְּלוּגְתָּא דְתַנָּאֵי – ונמצא שנידון זה תלוי במחלוקת תנאים, וְלֹא אִיפְּסִיקָא בָּהּ הִלְכְתָא בְּהֶדְיָא – ולא נפסקה בזה ההלכה בפירוש, אֶלָּא כֵּיוָן דְּאַשְׁכְּחִינָן לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן – אך כיון שמצאנו את שיטת רבי יוחנן, דְּסָבַר, דַּהֲבָא לְגַבֵּי כַּסְפָּא פֵּירָא הֲוֵי – שזהב נחשב כ'פירות' לעומת הכסף, כְּזִקְנוּתֵיהּ דְּרַבִּי – כפי שסבר רבי בזקנותו, וּלְגַבֵּי פֵּירֵי טִיבְעָא הֲוֵי – ומאידך סובר רבי יוחנן שלגבי פירות ממש נחשב הזהב כ'מטבע', וכפי שהתבאר לעיל, וְלֵיכָּא מַאן דְּפָלֵיג עֲלֵיהּ בְּכוּלְּהוּ אָמוֹרָאֵי – ואין בין האמוראים מי שחולק על רבי יוחנן בזה, שַׁמְעִינָן דְּהָכִי הִיא הִלְכְתָא – יש לנו ללמוד שכך היא ההלכה. ומבאר הרי"ף היכן מצאנו שכך היא דעת רבי יוחנן, דְּכִי אָתָא רַבִּין – שהרי כשבא רבין מארץ ישראל לבבל, אָמַר בשם רַבִּי יוֹחָנָן, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ חכמים שאָסוּר לִלְווֹת דִּינָר זהב בְּדִינָר זהב, והיינו כיון שנחשב הוא כמי שלווה סאה תבואה בתמורה לסאה תבואה, שאסרו זאת חכמים כיון שיתכן שתתייקר התבואה בינתיים ויש בכך משום ריבית, וכן דינרי זהב עשויים להתייקר ביחס לדינרי כסף, והיינו כיון שהם נחשבים כ'פירות' ביחס למטבעות כסף, אֲבָל מכל מקום מְחַלְּלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עָלָיו – על דינר זהב. וּלְפוּם הָדֵין סְבָרָא – ולפי סברא זו, הָא דְּתַנְיָא – מה ששנינו בברייתא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ טַלִּית קוֹנָה דִּינָר זָהָב, כיון שמשיכת הטלית מחייבת את הקונה לשלם את תמורתו, וְאֵין דִּינָר זָהָב קוֹנֶה טַלִּית, כיון שהוא נחשב כ'מטבע' ביחס למטלטלין ממש, ואין מטבע קונה מטלטלין, הִלְכְתָא הִיא – כך היא ההלכה, ואין זו סתירה למה שסבר רבי שזהב נחשב פירות לעומת כסף, וכמו שהתבאר, שרק לגבי מטבע כסף נחשב הזהב כפירות, ולא לגבי מטלטלין ופירות ממש, וְלֵיכָּא לְדַחוֹיֵהּ – ואין לדחותו מההלכה, הָדֵין הוּא סְבָרָא דִילִי – זו היא סברתי בנידון זה. וְרַבֵּינוּ חֲנַנְאֵל זַ"ל נַמִּי הָכִי סְבִירָא לֵיהּ – גם כן סובר כך, דְדַהֲבָא – שמטבע של זהב, אַף עַל גַב דִּלְגַבֵּי כַּסְפָּא פֵּירָא הֲוֵי – אף שלגבי מטבע של כסף נחשב מטבע הזהב כפירות, לְגַבֵּי פֵּירֵי וּשְׁאָר מִטַּלְטְלֵי טִיבְעָא הֲוֵי – לגבי פירות ומטלטלין ממש נחשב הזהב כמטבע, בֵּין לְעִנְיַן מִקָּח וּמִמְכָּר, בֵּין לְעִנְיַן מַתָּנָה, דְּלֹא מִיקְּנֵי בַּחֲלִיפִין – שאין מטבע זהב נקנה בחליפין כשאר מטלטלין.
אֲבָל רַבֵּנוּ הַאי גָּאוֹן זַצַ"ל (ספר המקח שער מא) פָּלֵיג עַל הָא מִילְּתָא – חולק על דבר זה, וְאָמַר, דְדַהֲבָא פֵּירָא הֲוֵי לְכָל מִילֵּי – שמטבע זהב נחשב הוא כפירות לכל דבר וענין, וּמִיקְּנֵי בַּחֲלִיפִין – ואף נקנה הוא בחליפין, כשאר מטלטלין. וַאֲנָן כָּתְבִינָן מַאי דִּסְבִירָא לָן – ואנו כתבנו מה שאנו סוברים בנידון זה.
