יא וְאֶפְרַ֜יִם עֶגְלָ֤ה מְלֻמָּדָה֙ אֹהַ֣בְתִּי לָד֔וּשׁ וַֽאֲנִ֣י עָבַ֔רְתִּי עַל־ט֖וּב צַוָּארָ֑הּ אַרְכִּ֤יב אֶפְרַ֨יִם֙ יַֽחֲר֣וֹשׁ יְהוּדָ֔ה יְשַׂדֶּד־ל֖וֹ יַֽעֲקֹֽב׃ יב זִרְע֨וּ לָכֶ֤ם לִצְדָקָה֙ קִצְר֣וּ לְפִי־חֶ֔סֶד נִ֥ירוּ לָכֶ֖ם נִ֑יר וְעֵת֙ לִדְר֣וֹשׁ אֶת־יְהוָ֔ה עַד־יָב֕וֹא וְיֹרֶ֥ה צֶ֖דֶק לָכֶֽם׃ יג חֲרַשְׁתֶּם־רֶ֛שַׁע עַוְלָ֥תָה קְצַרְתֶּ֖ם אֲכַלְתֶּ֣ם פְּרִי־כָ֑חַשׁ כִּֽי־בָטַ֥חְתָּ בְדַרְכְּךָ֖ בְּרֹ֥ב גִּבּוֹרֶֽיךָ׃
֍ ֍ ֍
(יא) וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה – אך עשרת השבטים לא היו כשור המוכן לעבודה קשה כלל, אלא כעגל העושה עבוה קלה בלבד, אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ – כעגל האוהב לדוש את התבואה, שזו עבודה קלה, וגם יכול הוא לאכול תוך כדי הדישה, וכך ישראל לא היו מוכנים מטבעם לעבודת מלך אשור שהכביד עליהם את עולם, ורצו להשתעבד למלך מצרים, שהיה עולו קל יותר, וגם יכלו תוך כדי עבודתם לאכול מטוב ארץ מצרים על ידי שיסחרו שם, וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל טוּב צַוָּארָהּ – עברתי וראיתי את צוארם הענוג והמפונק, שאינם רגילים לישא עול, וחסתי עליהם שלא למוסרם עדיין ביד האומות כלל, אלא תקוותי היתה שיסכימו לקבל על עצמם מחדש את עול ה' ועבודתו, וחשבתי כי אַרְכִּיב אֶפְרַיִם – אצרף את עשרת השבטים למלכות יהודה, שיעבדו יחד את ה', יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה – ושבט יהודה, הרגיל בעבודה, הוא שיעשה את המלאכה הקשה המשולה לחרישה, והיא הכנת הנפשות לעבודת ה' וקיום מצוותיו, יְשַׂדֶּד לוֹ יַעֲקֹב – ועשרת השבטים יעשו את המלאכה הקלה המשולה להיפוך האדמה לאחר החרישה, והיינו עשיית הצדקה והמעשים הטובים.
(יב) ואז זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה – תהיו צדיקים ותעשו מעשים טובים בדברים שבין אדם למקום, וקִצְרוּ לְפִי חֶסֶד – קיצרו את חסדי ה', וכשם שזורעים גרעין אחד באדמה וצומחים ממנו אלומות, כך השכר שיתן לכם ה' יהיה לפי חסדי ה', יותר מהגמול הראוי על המעשים שתעשו. נִירוּ לָכֶם נִיר – חירשו את האדמה לעומק להסיר את הקוצים והעשבים השוטים, כלומר, חיפרו בעומק הנפש להסיר את התאוות והאמונות הכוזבות, המשחיתים את הצדקה והמעשים הטובים, וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת ה' – וכשם שאחרי הזריעה והחרישה בא הזמן לבקש מה' על ירידת הגשמים, כך לאחר תיקון המעשים והנפשות ידרשו את ה' ויבקשו ממנו עזרה ממרומים, עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם – וכשם שהתפילה על הגשמים היא עד לירידת הגשם הראשון המכונה 'יורה', כך יתפללו עד שישלח להם את הצדק, כי ישביע את נפשם הצמאה בשפע קודש.
(יג) אך כל זה לא התקיים, כיון שישראל לא נהגו כרצון ה', אלא חֲרַשְׁתֶּם רֶשַׁע, ולכן עַוְלָתָה קְצַרְתֶּם, אֲכַלְתֶּם את פְּרִי הכָחַשׁ והכפירה בה', וכל זה בא לך כִּי בָטַחְתָּ בְדַרְכְּךָ, בְּרֹב גִּבּוֹרֶיךָ, וחשבת שעל ידי זה תנצל במלחמה.
