יז מָֽה־אֱ֭נוֹשׁ כִּ֣י תְגַדְּלֶ֑נּוּ וְכִֽי־תָשִׁ֖ית אֵלָ֣יו לִבֶּֽךָ׃ יח וַתִּפְקְדֶ֥נּוּ לִבְקָרִ֑ים לִ֝רְגָעִ֗ים תִּבְחָנֶֽנּוּ׃ יט כַּ֭מָּה לֹֽא־תִשְׁעֶ֣ה מִמֶּ֑נִּי לֹֽא־תַ֝רְפֵּ֗נִי עַד־בִּלְעִ֥י רֻקִּֽי׃
֍ ֍ ֍
(יז) עתה משיב איוב על דברי אליפז התימני, שאמר שה' משגיח על כל הברואים, ועל כך טוען איוב, מָה אֱנוֹשׁ כִּי תְגַדְּלֶנּוּ – וכי מה היא חשיבותו של האדם, עד שיגדל אותו ה' ליחד עליו את השגחתו בקביעות, וְכִי תָשִׁית אֵלָיו לִבֶּךָ – ומה חשיבותו אפילו לענין זה שבדרך מקרה תשגיח עליו לפעמים.
(יח) וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים – ואיך יתכן שתהיה השגחתך על האדם, לפוקדו בכל בוקר, ולא זו בלבד, אלא אפילו לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ – בכל רגע מחדש נבחן האדם.
(יט) ואיך יתכן שתשגיח עלי עד כַּמָּה – שיעור כזה אשר לֹא תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי – לא תסור השגחתך ממני אפילו לרגע קטן, לֹא תַרְפֵּנִי – לא תעזבני ללא השגחה אפילו שיעור זמן קטן כל כך, עַד בִּלְעִי רֻקִּי.