כ חָטָ֡אתִי מָ֤ה אֶפְעַ֨ל ׀ לָךְ֮ נֹצֵ֪ר הָֽאָ֫דָ֥ם לָ֤מָה שַׂמְתַּ֣נִי לְמִפְגָּ֣ע לָ֑ךְ וָאֶֽהְיֶ֖ה עָלַ֣י לְמַשָּֽׂא׃ כא וּמֶ֤ה ׀ לֹֽא־תִשָּׂ֣א פִשְׁעִי֮ וְתַֽעֲבִ֪יר אֶת־עֲוֹ֫נִ֥י כִּֽי־עַ֭תָּה לֶֽעָפָ֣ר אֶשְׁכָּ֑ב וְשִׁ֖חַרְתַּ֣נִי וְאֵינֶֽנִּי׃
֍ ֍ ֍
(כ) ואם אכן תשגיח עלי בהשגחה פרטית ומדוקדקת כל כך, בכל רגע ורגע, הרי יתכן הדבר מחמת שרצונך להעניש אותי בעונש מופלג ביותר, ולכן תשמור עלי שמירה מיוחדת שאשאר חי על אף כל היסורים, כדי שתוכל להמשיך להענישני, וזה לא מסתבר כלל, כי גם אם חָטָאתִי, מָה אֶפְעַל לָךְ – וכי מה הזקתי לך בכך, עד שמחמת כן תרצה לנקום בי נקמה מופלגת כל כך. ואם השמירה היא בהיפך, כדי להיטיב לי באחרית הימים, ונמצא שאתה נֹצֵר הָאָדָם לטובתו, אם כן אשאלך, לָמָה שַׂמְתַּנִי – למה בראתי בכלל, והרי אין בי כל תועלת, ואיני אלא לְמִפְגָּע לָךְ – כפגע רע, שהטירחה בו גדולה מהתועלת שהוא מביא, וגם אין הדבר לטובתי, כי וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא – עצם קיומי נחשב כ'משא' עלי, כיון שאני סובל יגון ויסורים, והיה טוב לי יותר שלא אברא כלל.
(כא) ואם תכלית היסורים הם כדי שיתכפרו חטאי הקטנים, וכפי שאמר אליפז, הנה אשאל גם על זאת, וּמֶה – עד מתי לֹא תִשָּׂא פִשְׁעִי וְתַעֲבִיר אֶת עֲוֹנִי, כִּי עַתָּה לֶעָפָר אֶשְׁכָּב – והרי חיי קצרים, ובעוד זמן מועט אחזור לעפרי, וְשִׁחַרְתַּנִי – תחפשני כדי להיטיב לי, וְאֵינֶנִּי כבר בעולם.
