ח כִּֽי־שְׁאַל־נָ֭א לְדֹ֣ר רִישׁ֑וֹן וְ֝כוֹנֵ֗ן לְחֵ֣קֶר אֲבוֹתָֽם׃ ט כִּֽי־תְמ֣וֹל אֲ֭נַחְנוּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע כִּ֤י צֵ֖ל יָמֵ֣ינוּ עֲלֵי־אָֽרֶץ׃ י הֲלֹא־הֵ֣ם י֭וֹרוּךָ יֹ֣אמְרוּ לָ֑ךְ וּ֝מִלִּבָּ֗ם יוֹצִ֥אוּ מִלִּֽים׃
֍ ֍ ֍
(ח) והודיעו בלדד השוחי ששיטה זו שיסורי הצדיקים הם כדי להיטיב להם באחריתם, באה לו בקבלה מאבותיו, כִּי שְׁאַל נָא לְדֹר רִישׁוֹן, וְכוֹנֵן לְחֵקֶר אֲבוֹתָם – שהם קיבלו זאת מאבותיהם אשר חקרו ועיינו בדבר זה.
(ט) ואנחנו איננו יכולים להבין את הדברים לאמיתם לבדינו, כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ – כי רק לפני זמן קצר באנו לעולם, וְלֹא נֵדָע את הדברים לבדינו, כי החקירה והבחינה של הדברים יכולה להיות רק לאחר זמן רב ודורות מרובים, כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ – ימי חיינו בארץ קצרים כצל העובר, ואיננו יכולים לדעת ולהבין הכל לבד, אלא צריכים אנו לסמוך על אבותינו שחקרו את הדבר במשך הדורות.
(י) הֲלֹא הֵם [-אבותינו] יוֹרוּךָ ויֹאמְרוּ לָךְ את המקובל בידם, וּמִלִּבָּם יוֹצִאוּ מִלִּים, להמשיל לך את הבנת הענין מטבע הצמחים.
