יא הֲיִֽגְאֶה־גֹּ֭מֶא בְּלֹ֣א בִצָּ֑ה יִשְׂגֶּה־אָ֥חוּ בְלִי־מָֽיִם׃ יב עֹדֶ֣נּוּ בְ֭אִבּוֹ לֹ֣א יִקָּטֵ֑ף וְלִפְנֵ֖י כָל־חָצִ֣יר יִיבָֽשׁ׃ יג כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל־שֹׁ֣כְחֵי אֵ֑ל וְתִקְוַ֖ת חָנֵ֣ף תֹּאבֵֽד׃ יד אֲשֶׁר־יָק֥וֹט כִּסְל֑וֹ וּבֵ֥ית עַ֝כָּבִ֗ישׁ מִבְטַחֽוֹ׃ טו יִשָּׁעֵ֣ן עַל־בֵּ֭יתוֹ וְלֹ֣א יַֽעֲמֹ֑ד יַֽחֲזִ֥יק בּ֗֝וֹ וְלֹ֣א יָקֽוּם׃
֍ ֍ ֍
(יא) הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה – האם יכול הגומא, הגדל על גדות הנחלים, לצמוח לגובה בלא לחות ורטיבות הביצה, יִשְׂגֶּה אָחוּ – או האם יגדל העשב הצריך גם הוא לחות רבה, בְלִי מָיִם.
(יב) וכיון שצמחים אלו מלאים במים ובלחות, לכן כאשר עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ – בשיא תוקפו, לֹא יִקָּטֵף, כי באותו זמן הוא חזק מאד, וְלִפְנֵי כָל חָצִיר יִיבָשׁ – אך כיון שהוא זקוק כל כך למים, לכן מיד כשתיפסק לו יניקת הלחות והמים, יתייבש לפני כל הצמחים האחרים, שאינם תלויים כל כך במים, נמצא שהמים עצמם, הגורמים לחוזקם של הצמחים הללו, הם הסיבה לחולשתם, כאשר הם נעדרים מהם.
(יג) כֵּן אָרְחוֹת – כך היא דרכם של כָּל שֹׁכְחֵי אֵל, שבתחילה ישבעו בתענוגים ובמותרות, וייראה כאילו הם מצליחים מאד, וְתִקְוַת חָנֵף תֹּאבֵד – אך תקוותם תאבד מהר, ולא תתמיד המלחתם זמן רב.
(יד) אֲשֶׁר יָקוֹט כִּסְלוֹ – כאשר הדבר שהוא סומך ובוטח עליו יכרת וייחלש, וּבֵית עַכָּבִישׁ מִבְטַחוֹ – כי הוא בוטח בדבר החלש כקורי עכביש.
(טו) ובאותו זמן שלא יהיה לו במה לבטוח, לא רק שלא ימצא דברים אחרים לחיות מהם, וכמו הגומא והאחו שאי אפשר לעוקרם ממקומם ולשותלם במקום אחר, לרוב חלישות שרשיהם, אלא אפילו אם יִשָּׁעֵן עַל בֵּיתוֹ הקיים משכבר, וְלֹא יַעֲמֹד – לא יצליח להתקיים. יַחֲזִיק בּוֹ – ינסה להתחזק בביתו, וְלֹא יָקוּם.
