יג וַיִּבְרַ֥ח יַֽעֲקֹ֖ב שְׂדֵ֣ה אֲרָ֑ם וַיַּֽעֲבֹ֤ד יִשְׂרָאֵל֙ בְּאִשָּׁ֔ה וּבְאִשָּׁ֖ה שָׁמָֽר׃ יד וּבְנָבִ֕יא הֶֽעֱלָ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם וּבְנָבִ֖יא נִשְׁמָֽר׃ טו הִכְעִ֥יס אֶפְרַ֖יִם תַּמְרוּרִ֑ים וְדָמָיו֙ עָלָ֣יו יִטּ֔וֹשׁ וְחֶ֨רְפָּת֔וֹ יָשִׁ֥יב ל֖וֹ אֲדֹנָֽיו׃
֍ ֍ ֍
(יג) על שתי התוכחות שהוכיח ה' את אפרים, על עבודת העגלים ועל הרמאות בעניני מסחר, השיבו אפרים למוכיחיהם בדרך ליצנות ולעג, על מה שהוכיחו אותם הנביאים בענין הרמאות במשא ומתן השיבו, וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם – הרי הוצרך יעקב לברוח מפני עשיו אחיו לשדה ארם מחמת שרימה אותו בענין הבכורה והברכות, ואם כן הלא גם יעקב נהג ברמאות עם אחיו, וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל שבע שנים אצל לבן בְּאִשָּׁה – תמורת רחל, ואחר כך רימה אותו לבן ומסר לו את לאה, והתקיימה בידו הרמאות, וּבְאִשָּׁה שָׁמָר – שהרי הוצרך יעקב לשמור את צאן לבן עוד שבע שנים נוספות תמורת רחל, הרי שכבר בזמן האבות היו נוהגים לרמות במשא ומתן.
(יד) ולגבי התוכחה השניה שהוכיחו אותם על עבודת העגלים, משיבים בני אפרים שהם זקוקים לאמצעי בינם לבין ה', ומביאים לכך ראיה, וּבְנָבִיא – והרי על ידי נביא הֶעֱלָה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, וּבְנָבִיא נִשְׁמָר – וגם אחר כך היו הנביאים אמצעי בין ישראל לבין ה', ולכן הם עושים את העגלים, שיהיו אמצעי בינם לבין ה'.
(טו) הִכְעִיס אֶפְרַיִם את המוכיחים אותו, תַּמְרוּרִים – בתשובות אלו של לעג וליצנות. וכיון שכמה ממלכי ישראל הרגו את המלכים הקודמים כעונש על כך שעבדו עבודה זרה, ולאחר שמלכו הם בעצמם, עבדו גם הם עבודה זרה, מצייר זאת הנביא כאילו האדון ההרוג קם על עבדו שהרגו, וְדָמָיו עָלָיו יִטּוֹשׁ – ומשליך עליו את דמו שנשפך בחינם, וְחֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו – והאדון ישיב עליו את חרפתו שחירף אותו בשעה שהרגו, על כך שהוא עובד עבודה זרה.
