ד וְאָֽנֹכִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וֵֽאלֹהִ֤ים זֽוּלָתִי֙ לֹ֣א תֵדָ֔ע וּמוֹשִׁ֥יעַ אַ֖יִן בִּלְתִּֽי׃ ה אֲנִ֥י יְדַעְתִּ֖יךָ בַּמִּדְבָּ֑ר בְּאֶ֖רֶץ תַּלְאֻבֽוֹת׃ ו כְּמַרְעִיתָם֙ וַיִּשְׂבָּ֔עוּ שָֽׂבְע֖וּ וַיָּ֣רָם לִבָּ֑ם עַל־כֵּ֖ן שְׁכֵחֽוּנִי׃
֍ ֍ ֍
(ד) וכנגד מה שאומרים בני אפרים, שזקוקים הם לאמצעי בינם לבין ה', משיב להם ה', וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, שהוצאתיך משם בעצמי ללא שום שליח, וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע, כי אין שום כח אלהי מלבד ה', וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי, כי לא נמצא שום מושיע אחר שנשלח להושיעכם, אלא ה' בעצמו הושיע את ישראל במצרים.
(ה) וגם אחרי שיצאו ממצרים והלכו במדבר, אֲנִי יְדַעְתִּיךָ והשגחתי עליך בפרטות בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת – בארץ תאבה וצמאה למים, שאין אפשרות להתקיים בה ללא ניסים תמידיים.
(ו) כְּמַרְעִיתָם – ורק אחרי שהגיעו ישראל לארץ ישראל, ומצאו לעצמם מרעה וַיִּשְׂבָּעוּ, שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם, עַל כֵּן שְׁכֵחוּנִי.
